"כל נבואות חז"ל מתגשמות": הרב יוסף מזרחי בראיון בלעדי

שדרן ומנחה ערוץ 2000 יהונתן דדון, בריאיון מרתק עם הרב יוסף מזרחי - על האילוצים שגרמו לו לוותר על מגורים בארץ הקודש ואילצו אותו לחיות אי שם בארה"ב. הגעגועים העזים, הקשר העמוק והניסיון הקשה שבו איבד הרב את מעוז רוחו, הדמות למופת והערצה שהניעה אותו קדימה - אביו היקר, אותו ניסיון שהמחיש לו מדוע חשוב לתקן דווקא עכשיו ולא לחכות. 

בפתח ביתו של הרב בירושלים, אותו בית שהוא מגיע לשהות בו בעת ביקוריו בארץ הקודש, ניצב עץ המתפאר בתפוזים. לעץ הזה, כך הוא מספר ליהונתן, יש סיפור מיוחד. במשך 6 שנים העץ לא נתן כלל פירות ועמד לו שם שומם. הרב תמה על הדבר ולא הבין מדוע גם לאחר שהוא משקה ומטפל בו, העץ עדיין לא מוציא פרי. אחד מחבריו של הרב ייעץ לו לעשות מה שעשו סמוך לאחד מבתי הכנסת באזור מגוריו: פשוט "לאיים" על העץ, שאם לא יוציא פירות יצטרכו בלית ברירה לכרות אותו. העצה הזו לדבריו עבדה נפלא וכבר לאחר משפר חודשים החל העץ להוציא פירות.  

וכך עשה הרב, באחד מהלילות הוא פשוט הסביר בנועם לעץ שאם לא יוציא פירות, לצערו הרב הוא יצטרך לכרות אותו. כמה ימים לאחר מכן טס הרב חזרה לארה"ב, וכשחזר שוב לביקור בישראל, ראה להפתעתו כי העץ החל להוציא המון פרחים סגולים ובהמשך גם עשרות תפוזים.  

"אתה רואה מה זה עץ", אומר הרב מזרחי, "תחשוב, אתה מדבר אל העץ והוא שומע אותך ומבין. יש לו רגשות, הוא פוחד שיכרתו אותו. דרך אגב, כל זה כתוב בגמרא. הגמרא אומרת שעץ תמר שלא הוציא פירות, אמרו שהוא מאוהב בעץ אחר, ואם יחברו בין שניהם ויעשו הכלאה, הוא יוציא יופי של פירות. כשעץ אחד זז ימינה והשני שמאלה, הם תמיד שדרו זה לזה, ורואים זאת היטב כאן בארץ הקודש."  

בהמשך נכנסים השניים אל ביתו של הרב יוסף, שמתחיל לספר על דמותו וערכיו של אביו היקר ששכל: "בחופש הגדול הייתי הולך עם אבא שלי למעל ברמת גן. אני זוכר שלפעמים אחד מהדודים היה מבקש ממנו להביא יהלומים במחיר מיוחד של מפעל, כי בחנות זה יותר מכפול. אני זוכר שאבא שלי היה מתרוצץ שלושה ימים ממפעל למפעל בשביל למצוא לו בדיוק את האבנים שהוא רצה." 

"אני בתור ילד אמרתי לו "לפחות תרוויח משהו על כל השלושה ימים האלו שרצת ממקום למקום", ואבא שלי בתגובה היה מסתכל עליי ואומר לי: "אתה לא מתבייש? ממשפחה להרוויח?"..לא היתה לו אפילו מחשבה להרוויח על חבר או משפחה, אז תאר לך איזה יושר היה לו. לכן לא היה לו אויב אחד כל חייו, לא היה אדם אחד ששנא אותו." 

מה בעיקר אתה אומר לאבא? 

"אחרי שאתה מפסיד משהו, אתה מבין מה היה לך. לפעמים כשיש לך את זה, אתה לא יודע להעריך מספיק. אני השתדלתי להעריך ועל כל הידע שלי בתורה אני יודע מה זה כיבוד הורים, אבל אחרי שאתה מאבד אחד מההורים, אז אתה מרגיש צער גדול על שלא עשית מספיק. זו הרגשה אופיינית לאנשים בעלי הכרת הטוב. אתה מתחיל לחזור אחורה בזמן ומייחל לתקן, אך כמובן את הנעשה אין להשיב. זה תקף גם לכיבוד הורים, ללימוד תורה, לשמירת המצוות - מי שמתרשל ומי שלא עושה, את הנעשה אין להשיב. אם הוא יתעורר בגיל 70 וירצה להיות צדיק, מתי הוא יספיק לגמור את התורה אם הוא מתחיל רק בגיל שבעים? מה שאבד אבד. אולי הוא יינצל מהעונש, אבל איזה שכר יהיה לו? אין לו תורה, יראת שמים, צדקות. בגיל 70 זה קצת מאוחר מידי להתעורר. אומנם אצל הקב"ה כל עוד נושמים אפשר לתקן, אבל ביני לבינך, זה לא דומה ואין להשוות בין אחד שבגיל שבעים התחיל לעבוד, לבין אחד שמגיל 16 עובד."  

לצפייה בהמשך הריאיון עם הרב יוסף מזרחי, לחצו על הסרטון