הנער הישראלי שנחטף וכרתו את אצבעותיו: "הייתי מתחת לאדמה"

עדי שרון, בן 36 ואב לחמישה ילדים, מספר בריאיון לערוץ 2000 את הסיפור המצמרר של חייו, בעת שנסע לבקר את אביו במוסקבה, ולא שיער כי ימצא את עצמו תחת מחטף מפחיד ואכזרי, שהסיבה לו נותרה עלומה עד היום. אותו האירוע שינה מקצה לקצה את חייו של שרון, והחזיר אותו אל חיק היהדות, תוך ידיעה מוחלטת וודאית שקיים בורא לעולם, שמנהל כאן את כל העניינים ומספק לנו השגחות פרטיות ומדויקות מידי יום. 

"לפני כמעט 24 שנים, בשנת 1999, בגיל 12 נסעתי לבקר את אבא במוסקבה. יום אחד חזרנו אני ואבא מהעבודה בשעת צהרים, ובשנייה שנכנסנו ללובי של הבניין, חיכו לנו לפתע שלושה אנשים חמושים באקדחים, והכווינו אותנו לכיוון רכב שחיכה בחוץ." 

"ממש כמו בסרטים, לקחו אותו לסיבוב מסביב לבניין, והעבירו אותנו לרכב אחר, למקרה שהיו באזור עדי ראייה." 

"עד היום הסיבה לכך לא ידועה, מדוע כל זה קרה. ההשערות הן שהסיפור אירע סביב כסף וסכסוכים עסקיים, וגם בגלל שאנחנו יהודים. היו כל מיני השערות על השולחן, אבל בפועל אנחנו עד היום לא יודעים את הסיבה שכיוונו דווקא אלינו." 

"הצוות שחטף אותנו מהבניין, הוא לא אותו הצוות שהתקיים מולו מאוחר יותר המשא ומתן ואותו הצוות ששמר עליי בבור. הצוות שחטף אותנו מהבניין היו למעשה רוסים." 

"בבוקר הגיעו הצ'צ'נים וערכו ביניהם דין ודברים, תוך שהם עומדים ממש כמו בפגישה עסקית. ומיד לאחר מכן לקחו אותי. אני כמובן בכיתי וכנסתי להיסטריה באותו הרגע. אני זוכר שהייתי במקום מאוד קודר ולא מטויח, מתחת לאדמה. ברוסיה זה נקרא כמו מרזב, מעין בורות קירור. הם שמים שם תפוחי אדמה וכל מיני ירקות, בעצם הקור הטבעי מתחת לאדמה אמור לקרר אותם." 

"אני הייתי במעין בור כזה, שנמצא בתחתית של מחסן, מתחת לאדמה. יורדים לבור הזה עם סולם. הכל היה שחור. את אבא שלי שחררו והתחילו להתקשר אליו כבר מטלפונים חסויים, ולהסביר לו שצ'צ'נים חטפו את הבן שלו, ודורשים שישלם כופר על סך 9 מיליון דולר בעבור שחרורו." 

אבל הסיפור המצמרר לא מסתיים שם, והופך לחמור ומזוויע הרבה יותר. 

"ואז הסאגה רק התחילה. החוטפים חתכו לי שתי זרתות ושלחו אותן לאבא שלי. חתכו לי אותן לא אחת אחרי השניה, אלא בהפרש של חודשיים בערך. בזרת השניה שחתכו לי, נוצר מכל הדם על המכנס צורה של מגן דוד. זה משהו שלא התפרש לשתי פנים. כלומר, זה לא היה משולש ועוד משולש, אלא ממש מגן דוד שניתן היה לראות בבירור."  

"ברגע שראיתי את זה, לא היה לי ספק שה' איתי. מה זה קיים? קיים זה כבר בידיעה ולא באמונה. לא היה לי ספק שהוא איתי. לאבא שלי היו שורשים דתיים דרך סבא שלי, שהיה לומד תורה. הוא כן גדל בבית מסורתי, אבל מאז שהם עלו לארץ הם לא כל כך שימרו את זה, האחים. אז בעצם גדלתי בבית חילוני, אבל השורש שקיים בכל יהודי היה שם תמיד." 

"אבא שלי הגיע לבית חולים ואחד מהחוטפים הבחין בו והתקשר לשאר הצוות בבהלה לספר להם שאבא של הילד בבית החולים. באותם רגעים ציטטה המשטרה למכשיר הנייד של אותו החוטף, וכשהם שמעו את השיחה הזו והבינו שהוא נמצא גם כן בבית החולים, הם סגרו עליו. למעשה בזכות זה שהוא דיבר הודלף המידע למשטרה."  

"זה לא מובן מאליו בכלל שאותו החוטף יבחין באבא שלי דווקא שם ויתקשר להודיע לחוטפים. הסיטואציה הזו היא נס גלוי של ממש. עשו פשיטה והיה שם ממש קרב יריות. לא באמת הבנתי מה קורה שם." 

"אפילו כשהם ניסרו את המנעול הם לא הבינו על הגופה של מי המפתח נמצא. עד הרגע האחרון לא הייתי אופטימי, אבל בסופו של דבר זה היה החילוץ. בדיעבד מפחיד גם לחשוב שהדלת היתה מתחת לאדמה ומכוסה בהמון דברים." 

"לא צעקתי ולא השמעתי קול, בגלל שפחדתי שזה לא טוב. אני תוהה לעצמי מה היה קורה אם המשטרה היו עוצרים אותם, עושים חיפוש, אבל לא מוצאים את הדלת הזאת שאני הייתי מאחוריה."  

בסרטון רגעי החילוץ המרגש, ניתן להבחין בעדי כשהוא מדבר לראשונה עם אביו, לאחר שכוחות הביטחון שלפו אותו מהתופת, ושואל אותו בקול נרעד: "אבא? אתה אוהב אותי? למה לקח לך הרבה זמן?" 

"בעצם הנקודה שלדעתי באמת לקחתי משם, והיא נותנת הרבה מוטיבציה, זה שמעט אור דוחה הרבה מן החושך. שאין מה לעשות, כולם עוברים חושך וכל אחד מרגיש את החושך בצורה שונה, אבל בסופו של דבר לכל אחד יש את מעט האור בחיים, שדוחה הרבה מהחושך בחייו ומכניס לפרופורציות. את ה' אני לא אעזוב בחיים, כי אני יודע שהוא לא רק היה איתי, שהוא עדיין איתי ועם כל אחד מאיתנו. הוא מחייה את הבריאה הזו, והוא הראה לי את זה בצורה של מתפרשת לשתי פנים." 

לצפייה בריאיון המלא, לחצו על הסרטון