בריאות

מונעים טראומות: מה לעשות עם הילדים בזמן מלחמה?

מה הדבר הנכון לומר בזמן מלחמה? ומה לא לומר? איך להעסיק את הילדים? ואיך נעניק להם תחושת ביטחון ושגרה? הרב אייל אונגר עונה על כל השאלות הנחוצות
הרב אייל אונגר
תגובה אחת
אא
(צילום: Sharomka/shutterstock/ השימוש בתמונה נעשה על פי סעיף 27א בכפוף לחוק זכות היוצרים. בעל זכות היוצרים זכאי לבקש את הסרת הסרטון מ- contact@tv2000.co.il)

איך נרגיע את הילדים? מה אנחנו אמורים לומר לילדים? איך נעזור לילדים? איך נסביר לילדים את המצב?

התשובה:

בזמן של מצב חירום, חוסר אונים, מלחמה יש כל מיני תגובות של הילדים. הם מפחדים לישון לבד, הם מדמיינים צרות יותר ממה שיש באמת, הם חוזרים על אותן שאלות שוב ושוב.

הילד לא סבלני, הוא מתוח, הוא עצבני, הוא לא נחמד ולא נעים... הוא בוכה בכי לא מוסבר, הוא רוצה לשון עם ההורים שלו

כל תופעה של הילד  - היא הגיונית טבעית. היא בסדר.

מה שמפחיד את ההורים זה שהם בזמן הזה חושבים שאם הם 'המבוגרים' יחסית בשליטה, אז גם הילדים שלהם אמורים להיות באותו מצב. וזו טעות, ההורים בהרבה מקרים לא בשליטה לילדים הרבה יותר קשה ההורים בזמן הזה מפרשים את הילד באופן לא נכון. הם אומרים – "איך ייתכן שהילד בתהליך של רגרסיה?", "איך הוא חוזר אחורה?", "למה הוא מתנהג כמו 'ילד קטן'...?"

והם גם חושבים שכך הוא יהיה בעתיד, לכן חשוב מאד שההורים יאמרו לעצמם: "הילד שלי מתנהג כך – לא בגלל שיש לו בעיה אמתית!

לא! אלא בגלל שהוא במצב קשה, זה לא מאפיין וזה רק כעת. הוא לא יהיה כך כל הזמן, הוא לא בתהליך של רגרסיה, הוא נקודתית ברגרסיה..."

ולכן כן לגלות אמפתיה ורגישות, הבנה למצב, ואם הם שואלים שאלות, שוב ושוב, לענות להם. חשוב שההורים יאמרו לעצמם – הילדים במצב רגיש "לכן אני צריך לגלות רגישות סבלנות והרוגע הזה, הוא זה שילמד את הילד איך להגיב במצבי לחץ".

1) נקודה נוספת: חשוב שהילדים יעשו - יתפקדו, לא להשאיר אותם בחוסר מעש, לא לאפשר לילדים להיות יותר מדי משועמים אלא לעשות. השעמום והחשיבה על הבעיה על הצרה על המלחמה – היא מעוררת את הלחצים, היא מעוררת את המתח. ההתבשלות של הילד והמחשבות על אודות הצרה - היא הצרה הגדולה!!!

לכן חשוב לתת תפקידים לילדים, לתת מטלות, שהילדים יעשו מעשים יעשו פעילויות, כדאי לעודד פעילות חברתית.

2) נקודה נוספת – לנסות לשמור כמה שאפשר על 'סדר יום קבוע' – ככל שהילד רואה שיש לו סדר יום קבוע, זמן השכמה, זמני אכילה, זמני לימודים, כמה שאפשר ככל שהילד רואה שיש סדר יום – השגרה – הסדר יום – הוא כמו מעביר מסר לילד שאומר, החיים ממשיכים וחשוב לזכור – הדבר הגדול והחשוב שאנו רוצים זה שהילד יבין ויפנים – שהחיים ממשיכים!!!

3) נקודה נוספת: קשה – אבל כמה שאפשר – כן להתאמץ, כמה שפחות לדבר עם הילדים על המצב, כמה שפחות לדבר לפניהם. לא לדבר מולם

כדי לא לאפשר להם לראות או לשמוע חדשות, ואפילו אם בהתחלה נראה שהם לא מגיבים באופן קיצוני ונראה שהם מתעניינים... זו התגובה הראשונה, אבל אח''כ אם ההורים מצליחים לחזור לשגרה. הילדים בהרבה מקרים  - לא!

אם ההורים מפחדים, הם כן יכולים לדבר עם הילדים. ואפילו יש יתרון לדבר עם הילדים על הפחדים.

למה?

כי כך אנו מראים לילד שזה גם נורמלי לפחד, וגם אח''כ אנחנו חוזרים לשגרה! כמובן אין הכוונה שאנו פורצים בהתקף הסטריה מול הילדים, זה לא! אלא כן מדברים על פחדים, אבל יחד עם זאת, כמה שאפשר – כן לשמור על קור רוח. ואפילו אם זו הצגה, בכל אופן, זה עדיין יעיל וטוב, זה לא הכי טוב אבל זה יותר טוב מאשר להתפרץ בהסטריה ובפחדים מול הילדים.

 

4) עוד נקודה -

ההורים יכולים להראות לילדים מהי התגובה הנכונה. לדוגמא, אם יש אזעקה אנחנו רצים לממ''ד או לכל מקום מוגן, וכשהמצב הוא רגוע, המצב הוא 'בטוח'. אז לעשות כאילו יש 'אזעקה' ולרוץ יחד למקום המוגן, להתאמן – כאילו יש אזעקה ויחד לרוץ. החוויה המשותפת בזמן רגוע – מראה ומוכיחה לילד  - יש פתרונות לבעיות!

יש פתרונות – הנה הצלחנו לברוח, הצלחנו להציל את עצמנו! ככל שאנו מראים באימונים – שהמצב הוא 'בשליטה' כך הילד יהיה רגוע יותר, שלו יותר, כי בהרבה מקרים – הבעיה – היא לא הבעיה! אלא הבעיה היא 'ההפתעה' אבל ככל שהאדם – הוא מוכן להפתעה. ככל שהילד מוכן להפתעה זו לא הפתעה, ולכן גם אם לא קורה כלום. עצם זה שהוא כבר יודע איך להגיב, זה מספיק בשביל להרגיע אותו שירגיש יותר שליו ויותר בשליטה.

זו לא שליטה מוחלטת, בחיים כולנו חסרי אונים בהרבה מאד מקרים... אבל כן ישנה איזו שהיא הרגשה של שליטה מסויימת, מה שעוזר לנו להמשיך בשגרה להמשיך לא רק לשרוד אלא גם לצמוח בחיים...

5) נקודה נוספת - חשוב שלא נחפש 'שלימות' שהילד יהיה רגוע ושלו, הילד צריך גם לעבור תהליך עם עצמו של קצת לחץ ופחד ומצד שני הוא מקבל את הכלים או רואה את ההורים ומהם לומד איך להגיב, איך להתנהג, איך לפעול באופן חכם ויעיל, אבל יחד עם זאת – לא ללחוץ על הילד להירגע, לאפשר לו את 'הקצב' שלו את התהליכים שלו בזמן שלו.

6) נקודה נוספת – כמה שיותר להחליף אווירה, לא לדבר על אותו דבר, לא לדבר על אותו עניין, להעביר נושאים, לדבר על נושאים אחרים, עם הרקע הזה – הילד יהיה יחסית רגוע יותר. כמובן שמהמקום הזה – חובה עלינו. שהילד יתפלל להקב''ה – תינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא. הקשר שלנו עם הקב''ה בא לידי ביטוי בזמנים אלה שאנו מתפללים על כל 'כלל עם ישראל' מבקשים את טובת העם.

יש לכם שאלה לרב אייל אונגר בנושא הרגיש של עולם הנפש? שלחו לו הודעה למייל  http://e0548477627@hotmail.com‏

שים שלום טובה וברכה עלינו ועל כל עם ישראל

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי