פרשת השבוע: יש מבול שקורה גם בימינו

השליחות בראי הפרשה - נח

"אלה תולדות נח - נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח". נח מקבל הוראה לבנות תיבה כי הקב"ה עתיד להביא מבול לעולם, הוא מקבל את כל ההוראות איך לבנות את התיבה והוא עושה את כל מה שה' מצווה אותו.

המילה "נח" נכתבת פעמיים. למה?

רבנו בחיי מסביר - יש מדרגה שבה האדם נחשב צדיק. מדרגה שהוא תמים, שזה יותר מצדיק. צדיק, עושה לפי הצדק והיושר. ויש עושה יותר מהצדק והיושר אלא גם בלב עובד את השם. זה "תמים". אצל נח היה כתוב "את האלוקים, התהלך נח", מציאות של אדם כזה, מסבירים המפרשים, היא בגדר יותר מ"תמים". אדם כזה כבר דבוק בהקב"ה.

ה' מביא על העולם מבול

המקובלים אומרים שגם היום יש מבול בעולם, זה לא מבול של מים, אלא של טומאה וחושך, מבול מלשון בלבול. הדעת כל כך מבולבלת עד שלא יודעים מה יותר טוב מה רע, רק מנסים לשרוד ולחיות את הרגע, בעיקר של הסחת הדעת מבורא עולם, ממקור הטוב האינסופי, הסחת דעת מדרך האמת, מקולה של הנשמה.

נח לא מתייחס לכל רעשי הרקע הללו אף על פי שהוא שומע אותם לא שנה ולא שנתיים, אלא במשך 120 שנה.

מבין כל יושבי העולם, ה' יתברך בוחר בנח להיות ממשיך קיום האנושות, הוא וכל בני משפחתו, מה הם נדרשו לעשות?

במשך שנה שלמה הם נדרשו לשרת את כל החיות והבהמות, העופות והרמשים, הזחלים והמעופפים. כי "עולם חסד יבנה". העולם החדש צריך לתקן את החטא הקדמון בגינו נחרב. מעולם של גזל וחמס, לעולם של חסד.

נח הטיב לבעלי חיים, היה מאכיל כל חיה לפי המאכל שהיא אוכלת וכן בזמנים שונים, המפרשים אומרים שכל סיפור התיבה הוא בנסי ניסים שכן היה צריך לבנות עוד קומות כדי להכניס את כולם.

איך לא להרפות אפילו רגע מלעשות חסד?

באחת הפעמים נח מגיע לכלוב של האריה כדי להאכיל אותו. האריה קופץ עליו ומתקיף אותו!

ורבי שמחה זיסל מקלם זצ"ל מפרש: שהאריה לא רצה לנשוך את נח! הוא הבין שהוא עושה מעבר לכוחות שלו, לא אוכל ולא ישן, דואג יומם ולילה לכל הבהמות והחיות ובניהם גם לו. אלא שהקב"ה שלח אותו לנשוך את נח בשליחות מיוחדת.

זאת משום שהזכות של נח להינצל הייתה בזכות החסד! בשעה שבחוץ משתולל מבול, החסדים שעשה נח בתיבה בלי הפסקה הם שהעניקו לו את זכות הקיום. "נח עשה חסד עם החיות, אני אעשה חסד עם בני האדם", כך אמר אברהם אבינו. נח היה זה שזרע את המציאות של המשך קיומו של העולם.

אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה. ואפשר לראות בגדול ואיך כל המציאות השתנתה ברגע, מאוסף רגעים של שגרה "נקלענו" למלחמה. ועל אף הכאוס הזה יש דבר שבולט וזוהי האחדות והחסד שאנחנו מקיימים אחד עם השני. איך עם ישראל נרתם כל אחד כפי יכולתו העיקר לעזור, לתת ולהעניק למען האחר.

יהי רצון שכל הדברים האלו יהיו להחזרת החטופים בריאים ושלמים, לרפואה שלימה לכל הפצועים ולהבדיל בין החיים לחיים לעילוי נשמת כל הנשמות של היהודים שנרצחו בדמי ימיהם.