בידיים שלכם: להיות משותקים או לבחור להקשיב לקול הפנימי?

השליחות בראי הפרשה – לך לך

להיות במצב של הליכה תמידית

הפרשה פותחת בציווי של ה' אל אברהם: "ויֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". רש"י מסביר כי "לך לך - זה להנאתך ולטובתך".

אברהם אבינו נדרש לנטוש את חוף המבטחים בו גדל ולצאת למסע של גלות בים הסוער, ללכת אל הנודע. איך ייתכן לומר שזה "להנאתו ולטובתו"? אולם, בדבר זה בדיוק התבטא הניסיון - אם יעשה זאת אברהם בגלל "הנאתו וטובתו" או בגלל מצוות ה'.

מילא הנטישה של הבית, אבל למה לא להגיד מה היעד?

חז"ל מקשים: מדוע לא גילה לו הקב"ה מהו היעד שלו? ומתרצים שהקב"ה רצה "ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה". כשאדם יודע מה היעד שלו יותר קל לו ללכת, אך שהוא אינו יודע - מגיע לו לקבל שכר על כל פסיעה ופסיעה.

לך לך - מארצך

לכאורה זה נרשם הפוך בסדר הכרונולוגי, אדם יוצא קודם כל מבית אביו לאחר מכן ממולדתו ואז מארצו. לכן אברהם הצטווה להתנתק מאנשי מקומו, שהיו עובדי אלילים, כדי שלא יהיה בחברתם.

ה' ציווה את אברהם לעשות את הצעדים בהדרגה, קודם תוציא את כל הטבעיים הרעים שהשתרשו בליבך, אלה נרמזו בתיבת "מארצך". ההרגלים שרכשת מאנשי המקום, ו"ממולדתך" ההרגלים שרכשת מבני משפחתך, ו"מבית אביך" להוציא את כל הטבעיים הרעים שירשת אותם מינקות, מאביו ומאמו.

עברו אלפי שנים מאז שאברהם אבינו התהלך כאן בארץ הקודש. ולמרות זאת הוא נחשב לאחד מהדמויות הנערצות, המלמדות והמחכימות שלימדו אותנו את היכולת להתעלות מעל הטבע של עצמנו, מעל הטבע של העולם.

רק כאשר אדם מתחיל ללכת הוא יוכל לראות משהו אחר, ולרוב צריך להתקדם כדי לראות משהו יותר רחב, כדי לראות את התמונה הגדולה.

לעולם אל תעצור - תמשיך ללכת!

בחיים הדברים לא תמיד הולכים בסדר שרוצים, ויש פעמים שקשה. במקרה הטוב - מנסים לעקוף את הצלקות שמותירות בנו "החוויות". ובמקרה הפחות טוב אנחנו עוצרים, משתקים כל התקדמות.

אברהם אבינו בא ללמד אותנו שיש צורך בפעולה חיצונית ולא רק לעמוד במקום כשלא מסתדר.

המלאכים נקראים "עומדים" ובני אדם "הולכים" - על כן תמיד לשדל את הרגלים להמשיך לצעוד, להתנגד בתוקף להשתתקות הזו של הגוף. ולהניע. לאט לאט מדרגה לדרגה, לעשות, ולהתעלות.

הדרך לעשות את זה בנויה על שהכל ממנו יתברך, מתוך ידיעה שאנו הולכים אל הלא נודע, ולא נדע מראש איך הדברים יתפתחו (וכן רואים זאת במוחש בתקופתנו).

הצדיקים אומרים: "הולכים מחיל אל חיל". כל פעם שאתה עושה משהו, חשוב: "איך אני יכול להוסיף עוד דבר קטן".  כי עצם העשייה היא שנותנת לך שמחה וכוח "כי אני נותן לך כוח לעשות חיל".