בן ה-12 והרכב של מחבלי החמאס: "שמתי עליי תיק שלא יראו אותי"

כתב ומנחה ערוץ 2000 יהונתן דדון הגיע למלון "רמדה" בירושלים, אליו מגיעים תושבים רבים שהתפנו מביתם שבדרום. אט אט נחשפים הסיפורים הקשים מפי אזרחים שחוו את התופת מקרוב, וביניהם גם לא מעט סיפורי גבורה. אחד מהם הוא שמואל פחימה, שיצא לשטח באותה השבת של הטבח. 

"התפללנו בישיבה בנץ, כמו כולם", מספר שמואל, "בערך בשעה שש וחצי בבוקר התחלנו לשמוע צבע אדום. חשבנו שזה יסתיים בטיל או שניים, אבל מיד לאחר מכן התחלתי לשמוע צרורות של יריות. תחנת המשטרה של שדרות קרובה לישיבה שלנו, אז שמענו את כל מה שמתרחש. ואז צריך להתחיל לתפעל, יש חבר'ה עם נשקים, צריך לשמור על הישיבה שלא יתקרבו מחבלים. עמדו כולם, כל מי שהיה עם נשק, מסביב לישיבה. אחד שמר פה, אחד שמר שם. לא יכולתי להגיע הביתה, כי הסכנה של ירי צלפים ומחבלים היתה ממש מוחשית." 

ילד נוסף כבן 12 בלבד, לא תיאר לעצמו שיצטרך להתמודד עם התחושות הכי מפחידות בחייו. הוא שהה בישיבה עם משפחתו, ובבוקר שלמחרת הם עזבו את המקום ונתקלו בקרב יריות בזמן אמת.   

"ב- 05:55 בבוקר, אני, אבא שלי ואחר שלי הקטן יצאנו, מספר הילד המתוק והגיבור, "הכל היה שקט, לא שמענו כלום. בשעה 06:28 התחיל צבע אדום. אמרתי זה לא מרגש אותי כי תמיד יש. ואז התחלנו לשמוע מבחוץ "בום, בום, בום", ומישהו התחיל לצעוק שיש יריות. אני הייתי בתוך הישיבה, לא ידעתי מה קרה. פתאום אני רואה בערך חמישה אנשים עם נשק, שיצאו החוצה, הטעינו את הרובה שלהם והתחילו לחפש את המחבלים".  

"בהתחלה לא ממש ידעו כמה מחבלים יש, ואז הבינו שזה משהו רציני, אז התחילו לומר לנו להישאר בפנים, בתוך הישיבה. אני ממש פחדתי, כי בחיים לא נכנסו מחבלים לשדרות וגם תמיד ידעתי שזה לא יקרה, ועכשיו אני רואה שזה קורה, אז התחלתי לפחד. נשארנו שם משש בבוקר ועד השעה 14:00, ואז כוחות צה"ל הגיעו לשכונה, והתחילו לסרוק בלילה, וגם היה המון פעמים צבע אדום."  

"ביום ראשון בשעה 11:10 יצאנו לכיוון אשדוד מהיציאה האחורית, הכל היה בסדר. ואז אנחנו מגיעים למחסום ואומרים לנו להתכופף, כי מצאו משהו חשוד בשדות. אני מפחד. אני פתאום מסתכל אחורה ורואה רכב שחור בשדות. אני שומע מאחורה יריות, מפוצצים אותו. אמא שלי התחילה לבכות. אני שמתי עליי תיק שלא יראו אותי, ואז עברנו את זה. אחרי שלושה מחסומים הכל היה בסדר. המשכנו לנסוע כיוון בת ים, ושם נשארנו במשך שבועיים, ואחר כך הגענו לכאן ואני ממש מרגיש טוב כאן."  

"עד שלא יחזירו את השקט לשדרות, אני לא אהיה בטוח. אני מפחד עדיין. תודה רבה לחיילים ששומרים עלינו, שכולם יחזרו בשלום הביתה ושאף אחד לא ייפצע". 

דוד טוקר, מנכ"ל מלון רמדה: "יש לנו אורחים משדרות, מאופקים. אנשים עזבו את הבית, זה לא פשוט. הילדים מודאגים ומוטרדים אז חייבים לספק להם פעילויות. המקרה שריגש אותי הכי זזה מקרה של משפחה משדרות. ראיתי את הגברת בוכה אז שאלתי אם אני יכול לעזור במשהו. היא הראתה לי את הפלאפון שלה, שהבית שלה הרוס לגמרי ואמרה שאין להם לאן לחזור, ושהיא לא יודעת אם הם בכלל ירצו לחזור. היא סיפרה שכאשר הם ישנים בחדרים במלון ופתאום יש טריקת דלת במסדרון, הם פתאום מוטרדים. הבן שלי גם חייל, אז רק שיחזרו בשלום ושה' ישמור עליהם. זה לא קל אבל אלו החיים במדינת ישראל."