מצמרר: האם שנרצחה בטבח בקיבוץ נחל עוז התגלתה בחלום

דור חן איבד את אימו היקרה כרמלה דן הי"ד, זמן קצר לפני ציון חגיגות ה-80 שלה, ואחייניתו נויה דן הי"ד, בת ה-13, תושבות קיבוץ נחל עוז שנטבחו בדם קר בידי מרצחי חמאס-דאעש שפלים בשבת הנוראית בבוקר שמחת תורה.  

החיוך והפנים המאירות של דור מצליחים לרגע להסתיר את המתחולל עמוק פנימה. כתב ושדרן ערוץ 2000, יהונתן דדון, פגש את חן לשיחה מצמררת ומרגשת ושמע מפיו על מה שהתחולל באותו בוקר שבת הנורא, על הקירבה ליהדות דווקא מתוך מעוז חילוני שמאלני והסיפור הבלתי יאומן, כאשר אימו התגלתה לחברו הטוב בחלום.  

תחילה משחזר דור את השתלשלות האירועים ביום הטבח האכזרי: "היינו בבית הכנסת ובעצם חגגנו את שמחת תורה", מספר דור, "בשעות הבוקר-צהריים החלו להגיע אלינו כל מיני אזרחים מהיישוב ולספר לנו שמשהו גדול קורה בדרום. הכי "גדול" שיכולנו לתאר לעצמנו זה שמדובר באיזו חוליה או משהו דומה, סדר גודל של מה שאנחנו רגילים אליו עד היום בארץ." 

"המשכנו בשלנו בבית הכנסת ודווקא הידיעות הללו חיזקו אותנו עוד יותר להתפלל בכוונה. היינו בדיוק לפני הקפות, אז עוד יותר הקפות בכוונה עם "אנא ה' הושיעה נא." פתאום כוונת הלב נפתחת ומתעוררת כשיש גזרות, וזה הפך את ההקפות לאחרות לחלוטין". 

בשלב זה דור לא מבין עדיין לחלוטין את סדר הגודל והמשמעות של הדברים וודאי לא מוכן לידיעה כי חייו עומדים להשתנות מקצה לקצה.  

"בצאת השבת פתחתי את קבוצת ה"וואטסאפ" המשפחתית וראיתי עשרות הודעות קופצות, בסדר גודל מאוד חריג. התחלתי לאט לאט לעבור על הרצף. ראיתי שמהבוקר פתאום אחיות שלי אומרות שיש מחבלים וצעקות בחוץ ויריות." 

"בשש בערב בערך, אחות אחת חזרה לקשר, לתקשורת של הפלאפון, וציינה שהרשת הסלולרית נפלה מהשעה שתיים עשרה ועד שש-שבע בערב, אז לא היה לה שום קשר. זו אות החיים הראשונה שאני מקבל מאחות שלי." 

"בזמן הזה הרבה מחשבות עולות בראש ואתה לא באמת יודע מה לעשות עם עצמך. רק בסביבות חצות, שתים בלילה, שאנחנו לא מצליחים לישון ועוקבים אחרי ההודעות בקבוצה, האחות השניה מצטרפת ומספרת שגם היא הצליחה לצאת מהתופת יחד עם החבר שלה ושני הילדים. אבל עדיין חסרים במשפחה, אמא שלי עם הנכדה נויה, ושני הילדים של האחות השניה, עם הגרוש שלה - שבעצם לא מתקשרים, לא באמצעות הוואטסאפ ולא בטלפון." 

"לקראת יום ראשון התבהרה התמונה, שכל השאר מבחינתנו הם היו נעדרים/חטופים, לא ידענו איך לעקל את זה ולהבין רגע מה המצב."  

דור מאיר פנים, עטור בפאות וזקן וכיפה גדולה עוטפת את ראשו. על הדרך המפתיעה והקירבה ליהדות, דווקא מתוך קיבוץ חילוני, מספר דור כשחיוך רוגע ונוסך שלווה מתנוסס על פניו: "בן קיבוץ, השומר הצעיר. עשרים שנה גדלתי שם, עד הצבא. אחר כך פרשנו כנפיים התגלגלנו לאן שהתגלגלנו. החינוך הוא חינוך חילוני שמאלני נקרא לזה. לאט לאט, ה' ברחמיו, איפשהו בגיל 30-35, התחיל להוריד לי קצת את ההתנגדויות לכל עולם הדת ולקרב אותי לעולם התורה וההלכה. משהו שהוא מאוד לא מובן מאליו ואני בכלל לא מבין איך הוא עשה את זה כי הייתי כל כך מהמתנגדים, מאלו שלא מוכנים לשמוע ונגד השבת ויום כיפור, אבל באמת בחסדי ה' לאט לאט התקרבתי. אני לא מרגיש משויך כרגע לאיזשהו זרם, פשוט אני יודע שאני הוולך עם רבנו והעצות שלו, שזה דרך היהדות שהיא השיחה הפשוטה עם ה', לקבל את התיקונים והדיוקים שלך מתוך שיחה ובירור פנימי". 

"שבוע וחצי לאחר הטבח, חל יום ההולדת ה-80 של אמא שלי. החלטנו לחגוג לה יום הולדת למרות שמבחינתנו היא היתה בשבי, כדי לעורר את המודעות שיש אנשים חטופים שחוגגים יום הולדת בשבי." 

לצפייה בסיפור המלא לחצו על הסרטון