"יש כאן עוד גופות": תיעוד מצמרר מהטבח בעוטף עזה

קצת יותר מחודש מאז המתקפה הרצחנית שביצע ארגון הטרור הרצחני, ועדיין קולות מלחמה נשמעים וקשה לעכל את מה שהתרחש. ישי דריקס הצטרף סמוך ליישוב בארי, ליחידת 360 המקדישה ימים כלילות תוך סכנה ממשית וחירוף נפש, על מנת לזהות חללים ולהביאם לקבורה ראויה, כשברקע נשמעים כל העת פיצוצים מיציאות צה"ל.  

"אנחנו כרגע ממש על גבול רצועת עזה", מספר מנחם קעניג, מתנדב ביחידה, "פה ניתן לראות את אדי הפיצוצים של צה"ל ברצועה. אנחנו מתמקדים כעת בביצוע סריקות בשטח לראות מה נשאר אחרי כל מה שקרה פה בטבח הנורא."  

מתנדב נוסף ביחידה מספר: "פה בכניסה זה מפעל "חסלט". המפעל עבר אירוע מאוד קשה. המאבטח בכניסה פה נרצח וכל התאילנדים ברחו וחלקם לצערנו נחטפו. יש כאן עופות דורסים שחגים מלמעלה כבר מספר ימים ויש לנו עדכון שכנראה יש עוד גופות מתחת לרכב השרוף שם. אנחנו נכנסים לעשות כרגע איתור וחילוץ ואולי נצליח לאתר פה עוד נרצחים שנרצחו על ידי חמאס-דאעש ברצח מתועב. אנחנו נלחמים על כבוד המת."  

בכניסה לאחת מהמיגוניות שהפכו למלכודת מוות בעת המתקפה, מסביר מתנדב נוסף ביחידה: "אפשר לראות שהתנהל פה קרב. יש פה שרידים של פיצוץ של רימון וניתן לראות מה הוא השאיר אחריו בקיר". 

בעיצומן של הסריקות והממצאים הכואבים נשבר אחד המתנדבים ומתיישב על הקרקע כשדמעות זולגות מעיניו: "אני לא יכול. לא יכול לדבר". אך למרות תחושות האבל הקשות, חותם אחד המתנדבים עם ניצוץ אחד קטן של תקווה: "פגזים של חיל השריון לעילוי נשמת 1,400 הנרצחים". 

מאמציהם של היחידות השונות לאיתור וזיהוי החללים ויחידות הלוחמה של צה"ל המפגיזים כעת בעזה ובצפון ומסכנים עצמם תוך חירוף נפש כל העת על מנת להשיב את כבודם של עם ישראל ולשתול תקווה חדשה בתוך הכאוס, הם אור גדול בתוך החושך וחוסר הוודאות, ומחזקים את האמונה הגדולה בקב"ה והידיעה הברורה כי למרות כל מה שחווינו, עם ישראל חי, נושם, חזק ובועט.