הזיווג של יעקב ורחל
(צילום: By Anna-Nas/shutterstock)

יהדות

הזיווג של יעקב ורחל

אהבה בין בני הזוג מתחלקת לשני סוגים: אהבה פיזית ורוחנית. באיזה סוג אתם דוגלים? האם אתם משלבים בין השניים?
אריה ניסן
הוספת תגובה
הזיווג של יעקב ורחל
(צילום: By Anna-Nas/shutterstock)
אא

אהבה בין בני אדם, ויותר מכך אהבה בין איש לאשתו, נחלקת לשני סוגים: קיימת אהבה פיזית, שמקורה ברגש, וקיימת אהבה נעלה מזו, שמקורה בשותפות רוחנית. מטרת האהבה הרגשית היא סיפוק משאלות במישור הגשמי, ולעומתה, אהבה רוחנית תכליתה לבנות בניין רוחני בכוחות משותפים. אם האהבה היא רגשית בלבד, היא בת חלוף, כי היא נתונה למצבי רוח משתנים. לעומת זאת, כאשר האהבה היא רוחנית, מצטרפת אליה האהבה הרגשית, מסייעת לה ומשלימה אותה. הרגש משתף את מערכות הגוף, ועל ידי כך מקיפה האהבה את כל חלקי האדם. יעקב פגש את רחל, בתו של לבן, יפת התואר וטובת המראה. הוא אהב אותה והבטיח לאביה לעבוד שבע שנים כרועה צאן כדי לזכות בה. בסופו של דבר לבן רימה אותו, ולמחרת ליל הנישואין התברר לו שהכניסו לחופה את לאה במקומה של רחל.

המעיין בפרשה זו, מתקשה להבין את התנהגותו של יעקב: * לאחר שבא יעקב לבית לבן, לבן שואל את יעקב: "הגידה לי מה משכורתך" (בראשית כ"ט, ט"ו), ויעקב ענה לו: "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (בראשית כ"ט, י"ח). ללא היסוס וללא מיקוח הסכים יעקב להמתין שבע שנים. הלזה יקרא אהבה? * נראה שיעקב לא הרבה לפגוש ברחל במשך תקופת ההמתנה הממושכת, שאם לא כן כיצד ניתן להסביר את העובדה שביום הנישואין הוא לא היה מסוגל להבחין בינה לבין אחותה? * כאשר התורה מתארת את גודל אהבתו של יעקב לרחל, היא כותבת: "ויהי בעיניו [תקופה זו של שבע שנים] כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כ"ט, כ`).

הדברים אינם מובנים, וכי כך דרכו של אדם המתאווה למילוי משאלות לבו? והרי במקרה זה כל יום נדמה בעיניו כנצח? ההסבר הוא כדלהלן: יעקב ידע שרחל נועדה מן השמים להיות בת זוגו לבניית הבניין הנצחי של עם ישראל. היא המתאימה להיות השותפה האידיאלית שתעניק את הבסיס לשלמות הרוחנית והמוסרית שיעקב שאף להגיע אליה בכל מאודו. טיב האהבה שאהב יעקב את רחל היה יחס של אהבה נפשית ורוחנית, שהאהבה הרגשית מתלווה אליה, אך אינה שולטת עליה ואינה מכתיבה את הקצב שלה. כדי שהנישואין עם רחל יניבו את הפירות המיוחלים, היה על יעקב להתכונן כראוי, למלא את אוצרותיו הרוחניים ולטהר את מידותיו. למילוי מטרות אלו היו דרושות לו שבע שנים; שבע שנים של התקדמות רוחנית, של עבודה עצמית, עבודה שנעשתה בעזרת התבודדות, האפשרית בעבודתו של רועה צאן. "ויהיו בעיניו כימים אחדים" ‑ שבע שנים אלו נראו לו כזמן מועט יחסית לעבודה הרוחנית הכבירה שציפתה לו בזמן זה.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי