מלחמת הקרדיטים בעת העתיקה: הסוד שמלמד אותנו יוסף הצדיק

השליחות בראי הפרשה - מקץ

דלת הברזל נפתחת, אור היום מסנוור את יוסף והוא מובהל במהירות אל ארמון המלך. "חֲלוֹם חָלַמְתִּי", פותח פרעה, "וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ". שמעתי משריי, הוא מספר לאסיר המשוחרר, שאתה יודע לפתור חלומות.

אותם רגעים הם רגעים מכוננים עבור יוסף הצדיק. עבדי פרעה מריצים אותו מן הבור מתוך מחשבה שהוא היחיד שיכול לסייע למלכם המתוסכל. גם במעמד המכובד, יוסף הצדיק לא מתבלבל ואומר משפט שעלול היה לסכן את גלגל ההצלה: "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי (!) אֱלֹקים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה".

מה הייתה כוונתו של יוסף באומרו "בלעדי"?

מפרש רש"י: "אין החכמה משלי, אלא ה' יתברך יענה לשלום פרעה".

הרמב"ם מאיר את עינינו ושופך קצת אור על התקופה ההיא בהיסטוריה, ועל משמעות התפנית שגרם יוסף: עד אותו היום נחשב פרעה בעצמו למכשף דגול. הוא וכל יועציו, "החרטומים", עסקו מדי יום וליל ביקר גדולתם ובכוחם העל טבעי.

כשיוסף מתבקש לפתור את מצוקת פרעה, הוא בוחר לנפץ את הבועה שניפחו במשך שנים בארמון המלך: החכמה, אמר לשליט מצרים ושריו, היא כולה של ה' יתברך. היא שלו ורק שלו. אם תרצה שאעזור לך, בשמחה, אך דע - "אלוקים יענה את שלום פרעה".


כלום לא שלנו
יוסף הצדיק לימד אותם ואותנו שיעור חשוב: כלום לא מגיע לאדם מכוחו. "אני לא מקור החכמה, שהרי החכמה לא שלי". האמירה הזו קונה את לב פרעה וגורמת לו לסמוך עליו. עד כדי שהוא ממנה אותו מיד לתפקיד הנאצל של משנה למלך מצרים.

אדם שזוכר שמעליו הקב"ה, שמבין שהוא לא מרכז היקום - אלא הקב"ה וכל דבר קורה רק בגזרתו יתברך, אדם שמבין שחכמתו ועוצמתו מגיעות ישר ממלכו של עולם - הוא היחיד שיכול להחזיק בתפקיד רגיש כמו זה.

"מעשה ידיי להתפאר"?
כל אדם שמחפש להיות בעל מעמד, להגיע לראש הפירמידה בחברה בה עובד, לראש הצוות בו הוא שותף או להיות קפטן הקבוצה בה הוא משחק - עלולים בבוא היום הנכסף - להיות לו למכשול.

נטיית רוב בעלי המעמד, לשבח את עצמם וכישרונותיהם המופלאים שהביאום עד הלום. היכולות שלנו, החשיבות שלנו, ההצלחות שלנו. שלנו ורק שלנו. ידינו הם שגרמו לדברים הטובים שעשינו.

יוסף הצדיק מגלה לנו, שלא רק שזו שגיאה לחשוב כך אחרי שצברת מעמד, אלא שהדרך הבטוחה לשם היא לזכור מאין באת. לזכור מי נותן לך את הכוחות ומי בירך אותך בכישרונות.

דבריו של יוסף מצאו חן בעיני פרעה. הוא אמר לו: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ". רש"י מסביר שההבדל ביניהם יהיה רק התואר "מלך". בכל היבט אחר הם יהיו שווים. פרעה מבקש לשמור על תואר המלוכה - היה חשוב לו מאוד התואר והכיסא יותר מכל דבר אחר.

אנחנו יכולים לרדוף כל העת אחרי הכיסא, אחרי הבמה הגבוהה, אור הזרקורים, אחרי התארים והכבוד. אך הרדיפה לא תאפשר לנו להתרומם, ולנצל הזדמנויות שניקרו בדרכנו.

העניין לעשות מתוך ידיעה שיש מישהו מעלינו, שאנחנו לא המרכז וכל התכלית שלנו היא לעשות, לשנות מציאות, להשפיע בכוחות שניתנו לנו. והכבוד והגדולה, הם כבר לא קשורים אלינו.

נקדיש טור זה להצלחת החיילים, להשבת החטופים, לרפואת החולים, לעילוי נשמת כל הנרצחים ה' יקום דמם, ושייתן למשפחות שלהם נחמה גדולה.