"תעזור לי הבן שלי חולה": הרב פרץ בבכי

מסופר על יהודי שהגיע לרבי מענדל מוורקא כשהוא בוכה ומבקש מהרב שיעזור לו, מכיוון שבנו הקטן חולה, קודח מחום וגוסס, בעוד הרופאים לא נותנים לו תקווה. לדברי היהודי, רק ברכה של הרב לרפואה שלימה, תציל את בנו. אך למרות זאת, הרב לא מברך. ממשיך היהודי לזעוק ולהתחנן כי מדובר בבן יחיד שנולד אחרי שנים רבות של המתנה וציפייה. הרב מתעקש ומסביר ליהודי כי הוא מרגיש שהברכה שלו לא תעזור, מכיוון שהגזרה כבר נגזרה והשמיים חסומים.  

יוצא היהודי במפח נפש, מתיישב על ספסל ברחוב ומתחיל לבכות. כעבור מספר רגעים מרגיש היהודי יד מונחת על כתפו ומבחין ברבי שהגיע ואמר לו כי הוא אמנם איננו יכול לברך את בנו שיבריא, אך כן יכול לבכות איתו ביחד. יושבים הם יחדיו ומתחילים לבכות, עד שמגיע פתאום שליח ומבשר שהחום של הילד ירד והוא התחיל להבריא.  

בפרשת השבוע שקראנו, פרשת "וייגש", יוסף מתגלה לאחים, ויוסף ובנימין נפגשים ובוכים זה על צווארו של זה. חז"ל מסבירים כי יוסף בכה על בית המקדש שעתיד להיבנות אצל בנימין ועתיד להיחרב, ואילו בנימין בוכה על משכן שילה, שעתיד להיבנות בחלקו של יוסף, ולהיחרב. המפרשים מקשים ושואלים, מדוע כל אחד מהם איננו בוכה על בית המקדש שעתיד להיחרב בחלקו? אלא שהתשובה לכך היא מכיוון שנחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. יוסף ובנימין ראו ששנאת חינם יכולה להידרדר, שהרי האחים מכרו את יוסף בשל שנאתם אליו. וכיצד ייבנה בית המקדש? באהבת חינם. אהבת חינם זה להרגיש את השני, את הכאב והצער שלו. ולכן יוסף בוכה על הכאב של בנימין, ובנימין בוכה על הכאב של יוסף.