יהדות
על רבי חנינא בן דוסא נאמר כי היה מלומד בניסים, הטבע והנס אצלו היו ממש כמקשה אחת, הוא לא ראה שום פלא בעובדה ששמן דולק ושום פלא בעובדה שהשמש זורחת. כל טבע של האדם: אכילה, שתייה, הליכה, וכל פעולה שהיא המוגדרת כטבע, רבי חנינא ראה בה כנס של ממש. הוא חי את חייו בידיעה מוחלטת שכל דבר, מהפעוט ביותר לחשוב ומשמעותי ביותר - הינם בעלי קיום בזכות הנס. הכל אצלו היה טבע והכל אצלו היה נס בדיוק באותה המידה.
ידוע כי רבי חנינא היה עני מרוד. הוא בחר בזה ולא רצה להתעשר למרות שהיו לו מספר הזדמנויות. ערב שבת אחד ראה רבי חנינא את בתו בוכייה ועצובה ושאלה לפשר הדבר. השיבה לו בתו כי במקום שמן, שמה בנרות השבת חומץ והשבת בעוד רגע נכנסת. השיב לה רבי חנינא: "בתי היקרה, מי שאמר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק. אל תצטערי".
מספרים חז"ל כי נעשה נס והנרות הללו עם החומץ דלקו עד מוצאי השבת. פלא פלאים. הרי ידוע שרבי חנינא היה מלומד בניסים. כתוב כי תפילתם של צדיקים נמשלה ל"עתר"- מה זה עתר? חז"ל מסבירים כי כפי שהעתר, עת החפירה, הופך את האדמה, כך הצדיקים הופכים את הגזרות, את הדינים, לרחמים. הופכים את הטבע בתפילתם. מדוע לא אמר רבי חנינא לבתו כי יהיה נס והחומץ ידלק אלא בחר דווקא לומר לה כי מי שאמר לשמן וידלק, יאמר גם לחומץ וידלק? רבי חנינא בתשובתו למעשה לימד את בתו את הנוסחה. אם אנחנו רוצים שהחומץ יידלק, אנחנו צריכים קודם כל להאמין באמונה שלימה שגם כשהשמן דולק - זה נס! למה דווקא השמן דולק ומים לא? נכון שבשמן יש את החומרים הנדרשים לבערה אבל גם את החוקיות הזו קבע ה' יתברך. יש מחוקק בעולם והוא קבע שהשמן יידלק.
בדיוק באותו האופן עלינו להכיר בעובדה שכל דבר בחיים האלו הוא נס של ממש! כל פעולה וכל הוויה היא דבר אלוקים חיים ואין הבדל ביניהם. ברגע שנכיר בניסיות שבכל דבר, נזכה גם לחזות בניסים של ממש, שעל פי ההגדרה שלנו הם מעל לטבע, שהרי אצל ה' יתברך אין ניסים שהם מעל לטבע. הכל הוא בבחינת מעל לטבע. ברגע שנשכיל להפנים זאת, נזכה לניסים של ממש.