אל תנחש חשבונות שמיים, פשוט תן צ'אנס

השליחות בראי הפרשה - שמות

לעשות למען השני - גם כשאתה לא מבין

החשש הענק שעומד לנגד עיני פרעה הוא ההצלחה של בני ישראל להשתלט לו על המדינה, לכבוש את מצרים. כדי "לדלל" את האזרחים, ולהקשות עליהם, הוא גוזר עליהם - בעצת יועציו - עבודת פרך.

והנה יום אחד, דופקים לו על הדלת החוזים בכוכבים ומבקשים להודיע לו בשורה "קשה". פה, הם מספרים לו, בארץ מצרים - עתיד להיוולד מושיען של ישראל. פרעה נכנס ללחץ ומכנס שוב את יועציו לדיון כיצד אפשר למנוע את הדבר.

עצתו של אחד מיועציו, בלעם, אותו אנחנו מכירים היטב, מוכרעת כהחלטה ה"מנצחת": "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", ככה לא יהיה שום סיכוי שהמושיע יוולד, ובני ישראל ישארו פה לנצח כעבדים.

הגזרה האכזרית של פרעה לא מונעת מנשות ישראל להמשיך להתעקש על הולדת ילדים יהודים. "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא", אומרת יוכבד, אם משה, כשהוא מונח לראשונה בחיקה.

כבר בצאתו לעולם, היא רואה בו את הטוב. הוא מקרין לה שביב של תקווה בתוך כל העולם האכזר הזה. אבל זה לא רק התינוק שמאיר את העולם, אלא בעיקר ההחלטה האמיצה של האם להוליד אותו, להילחם על קיומו.

ובינתיים, יושב על כסא הכבוד מלך מלכי המלכים וצוחק על תוכניותיו של מלך מצרים. חרף מזימתו, דווקא אצלו - ממש בתוך ביתו - עתיד לגדול מושיען של ישראל. מנהל העולם סיבב שדווקא ממנו יצא ההיפך מהתכנון האכזרי והמקורי.

פרעה בגזרתו רצה שכל תינוק ימצא את מותו. יוכבד התעקשה למצוא תחבולה שתשאיר את בנה הקטן בחיים, והיא משלחת אותו על פני היאור. לא פחות ולא יותר, משה הקטן מגיע הישר לידיה של בתיה, בת פרעה, והיא מספחת אליה את הילד הקטן (שגדול יהיה).

בתיה יורדת לטבול ביאור, אולי משום שרצתה להתגייר או משום שרצתה לשכך נגעיה, אבל בין כך ובין כך - מבחינה לפתע בתיבת גומא שצפה על פני המים. היא מושיטה את ידה כדי לתפוס את התיבה, אך שפחותיה גוערות בה.

"מנהגו של עולם - אם מלך גוזר גזירה גם אם כל העולם לא מקיימים אותה - בני ביתו מקיימים אותה!", טענו לה. "את, בתו של פרעה, עוברת על מצוות אביך?". מסופר שהמלאך גבריאל התערב - בא וחבט אותן בקרקע, לפי חז"ל הן מתו.

באופן שמיימי, ידה של בתיה מתארכת לאורך של 12 מטר, וגופה מתרפא מהצרעת באחת. אבל עדיין יש לתהות, כי אילולא הנס לבתיה לא היה סיכוי להגיע אל התיבה. וכי היא לא ידעה לאמוד מרחק כה גדול - שאין סיכוי שתגיע אליו בהושטת יד?

בתיה ידעה שהיא מצוות על ההשתדלות ולא על ההצלחה

מכאן יש ללמוד תועלת גדולה בעבודת ה' - אסור למנוע את עצמו בשום מעשה אף שיראה מראש שלא יעלה בידו להגיע עד תכליתו, וכך היא עשתה את שלה ונעשה לה נס.


הסיפור של בת פרעה מלמד שאסור ליפול לייאוש גם אם נראה לנו שלא נצליח להגיע לתוצאה רצויה, לא לזלזל אפילו במעשה קטן. אם אתה רואה אדם בצרה אל תהרהר אם לעזור לו, "אני לא יודע אם זה יעזור, אולי חבל על הזמן". פשוט עזור ותמוך כמה שאתה יכול.

את חשבונות ההצלחה שלך תשאיר לבורא עולם! אתה תעשה את שלך, ואם כוונתך תהיה טהורה לבטח תקבל סיוע מהקב"ה "וידך תתארך" מעל הטבע. כל פעולה של רצון לסייע ואין קץ לזכות שתינתן לך.

להצלחת החיילים, להשבת החטופים בריאים ושלמים, לרפואת כל החולים. ולעילוי כל הנספים וכן לגאולה השלימה.