גדולי ישראל
זכותם תגן עלינו, ימי הילולת הצדיקים של חודש שבט:
רבי משה שיק, המכונה מהר"ם שיק, נולד בשנת ה'תקס"ז (1807) ראש הישיבה הגדולה בעירו שמנתה מאות לומדים והיה מגדולי פוסקי הונגריה. התסתלק בשנת ה'תרל"ט (1879) ומקום קבורתו בחוסט שבאוקראינה.
רבי משולם זושא, המכונה הרבי זושא מאניפולי, נולד בשנת ה'ת"ץ (1730), היה בעל סמל של מידת הענווה, בעל אהבת ישראל, וכיהן כאדמו"ר בעיירת נאפולי. הסתלק בשנת ה'תק"ס (1800) ומקום קבורתו בעיר אנפולי.
רבי מנצור בן שמעון נולד בשנת תרע"ב (1912) עסק בלימוד הקבלה והיה מרבי ישיבת פורת יוסף בירושלים. הסתלק בשנת תשנ"ח (1998) מקום קבורתו בחלקת הרבנים הר-המנוחות ירושלים.
רבי יוסף משאש נולד בשנת ה'תרנ"ב (1892) היה רב, משורר ופוסק הלכה ורבה של העיר תלמסאן שבאלג'ירה שימש כדיין ואב בית דין במרוקו, ובארץ שימש כרבה של העיר חיפה. הסתלק בשנת ה'תשל"ד (1974) ומקום קבורתו בעיר חיפה.
רבי חיים משה אלישר, המכונה חמ"א, נולד בשנת ה'תר"ה (1845) והיה הראשון לציון מרבני ירושלים, ובנו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר. הסתלק בשנת ה'תרפ"ד (1924) ומקום קבורתו הר הזיתים ירושלים.
רבי יחיאל וינברג נולד בשנת תרמ"ד (1884) היה רב פוסק וגאון בתלמוד והשיב לשאלות בהלכה ועמד בראש ישיבת ברלין כתבי יד קודשו ששרדו בשואה יצאו לאור בשם "שרדי אש". הסתלק בשנת תשכ"ו (1966) ומקום קבורתו הר המנוחות ירושלים.
רבי ישראל אבוחצירא המכונה הבבא סאלי (האבא המתפלל) נולד בשנת ה'תר"ן (1889) היה רב מקובל ושימש כראש ישיבה ואב בית דין במחוז תאפילאת שבמרוקו והיה נודע שמחולל ניסים. הסתלק בשנת ה'תשמ"ד מקום קבורתו בנתיבות.
רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור, המכונה ה"שפת אמת", נולד בשנת ה'תר"ז (1847) וממשיך את שושלת האדמו"רי מגור. הסתלק בשנת תרס"ה (1905) ומקום קבורתו בעיר גורה קלוואריה בפולין.
רבי דוד חיים נולד בשנת תרמ"ח (1887) נכדו של הבן איש חי, עסק בהוצאת כתב יד קודשו של סבו חכם יוסף חיים מבגדאד והדפיסם בארץ ישראל, למד תורה במחיצתו של המקובל רבי יהודה פתיה וכן, הפיץ תורה ברבים. הסתלק בשנת תשמ"ג (1983) ומקום קבורתו בבני ברק.
רבי מאיר רפאל נולד בשנת (1865) רב עדת היזדים, שימש כרב בית כנסת והיה ראש ישיבת "יגדיל תורה" ובעל ספרו המפורסם "ליקוטי שושנים". הסתלק בשנת ה'תשל"ג (1972) ומקום קבורתו בירושלים.
רבי ניסים בן רבי ראובן גרונדי, המכונה הר"ן, נולד בשנת ה'ע"ה (1290) היה פוסק הלכה, מקובל ומגדולי הפרשנים של התלמוד. ספריו המפורסמים הם חידושי הר"ן ודרשות הר"ן. הסתלק בשנת ה'קל"ו (1575).
רבי שלום שבזי, המכונה אבא שלום שבזי, נולד בשנת ה'שע"ט (1619) היה מגדולי חכמי תימן ומגדולי המשוררים שירי קודש. הסתלק בשנת (1719) ומקום קבורתו בעיר תעז בתימן.
רבי שלום מזרחי שרעבי, כינויו הידוע הוא הרש"ש, נולד בשנת ה'ת"פ (1720) מגדולי המקובלים שעלו לארץ ישראל מתימן (בעלייתו עבר דרך בגדד) שימש כראש ישיבת המקובלים בית אל בירושלים. הסתלק בשנת ה'תקל"ז (1777) ומקום קבורתו בהר הזיתים ירושלים.
רבי יוסף יצחק שניאורסון, המכונה הרי"ץ, נולד בשנת ה'תר"ם (1880), האדמו"ר השישי בשושלת חסידות חב"ד. הסתלק בשנת ה'תש"י (1950) ומקום קבורתו באוהל חב"ד, ארה"ב.
הרב ישראל נח וינברג, נולד בשנת ה'תר"צ (1930) מייסד וראש תנועת "אש התורה" רשת בינלאומית לקירוב יהודים, שמו נודע למרחקים לאור הספרים המיוחדים שכתב. הסתלק בשנת תרס"ט (2009) ומקום קבורתו בהר המנוחות ירושלים.
רבי יעקב יהושוע פלק המכונה, ה"פני יהושוע", נולד בשנת (1680) מחבר סדרת הספרים ה"פני יהושע" על התלמוד הבבלי. הסתלק בשנת (1756) ומקום קבורתו בבית הקברות העתיק בפרנקפורט.
רבי אברהם שלום ברוך ינון חורי נולד בשנת ה'תרפ"ו (1925) מרבני ישיבת "כיסא רחמים" וראש כולל "גבעת חיים". הסתלק בשנת ה'תשס"ד (2004) ומקום קבורתו בבני ברק.
הרב שלום מרדכי הכהן שבדרון, נולד בשנת ת'קצ"ה (1835), שימש כרב ופוסק מחבר הספרים "דעת תורה" ושו"ת דרכי שלום הסתלק בשנת תרע"א (1911).
רבי חיים פלאג'י נולד בשנת ה'תקמ"ז (1787), היה פוסק ודרשן, כתב מעל 60 ספרים (ברוב ספריו רמוז שמו "חיים") ושימש כרב באיזמיר שבטורקיה. הסתלק בשנת ה'תרכ"ח (1868) מקום קבורתו בבית העלמין היהודי באיזמיר שבטורקיב. מבין כל הקברים בבית העלמין – קברו הוא היחיד שפונה לכיוון מזרח, לכיוון ירושלים.
רבי עובדיה הדאיה נולד בשנת ה'תר"ן (1889), רב דיין ומקובל ומגדולי הפוסקים הספרדים שימש כראש ישיבת בית אל בירושלים וחבר בית דין הרבני הגדול בפתח תקוה. הסתלק בשנת ת'שכ"ט (1969) ומקום קבורתו בירושלים.
רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק המכונה השרף מקוצק נולד בשנת ה'תקמ"ז (1787) מייסד חסידות קוצק. ספרו "אוהל תורה" יצא לאחר פטירתו. הסתלק בשנת ת'רי"ט (1859) ומקום קבורתו בבית העלמין קוצק.
רבי ישראל ליפקין מסלנט, המכונה הרבי מסלנט, נולד בשנת ה'תקע"א (1810) מייסד תנועת המוסר שהוקמה בליטא ותלמידו של רבי חיים מוולוזי'ן ספרו המפורסם "אור ישראל", ובעל הציטוט הידוע "כל זמן שהנר דולק - אפשר לתקן". הסתלק בשנת ה'תרמ"ג (1883) מקום קבורתו בקניגסברג שבגרמניה.
רבי דוד הלוי סגל המכונה הט"ז נולד בשנת (1586) רבן של קהילות פולין מגדולי הפוסקים ומכונה בשם "טורי זהב" על שם חיבורו על השולחן ערוך. הסתלק בשנת ה'תכ"ז (1667) ומקום קבורתו בלבוב.
רבי יעקב אדלשטיין, נולד בשנת ה'תרפ"ד (1924), היה רבה של רמת השרון ושימש כדיין מעל 60 שנה בבית הדין הרבני של הרב ניסים קרליץ בבני-ברק. הסתלק בתאריך ה'תשע"ז (2017) מקום קבורתו ברמת השרון, ברחוב הנצח 25.
הרב מרדכי גולדמן המכונה על שם ספרו" דמלכא" נולד בשנת ה'תרס"ו (1905) היה האדמו"ר השישי מזווהיל למד בישיבת "שפת אמת", הוסמך לרבנות והוכתר לאדמו"ר במקום אביו. הסתלק בשנת ה'תשל"ט (1979) ומקום קבורתו בהר הזיתים ירושלים.
רבי נתן צבי פרינקל המכונה "הסבא מסלובודקה" נולד בשנת תרפ"ז (1849), מייסד ישיבת כנסת ישראל, מראשי תנועת המוסר במזרח אירופה והיה מגדולי ראשי הישיבות בליטא ובארץ ישראל. הרב אליעזר מנחם מן שך אמר "שכל קיום הישיבות בזכותו של ה"סבא מסלובודקה". הסתלק בשנת תרפ"ז (1927) ומקום קבורתו בהר הזיתים, ירושלים.