10 כללים ראשונים לבחירת שם לילד

כשבוחרים שם לילד, צריך לשים לב לכללים הבאים:

1. בחירת שם שההורים אוהבים: קריאת השם היא הזכות של ההורים, לא של הסבא, הסבתא או הדודה. השם צריך להיות שם שההורים אוהבים אותו ורוצים בו. הם צריכים להחליט בהסכמה בינם לבין עצמם. אחרי שהחליטו ראוי להתייעץ עם רב לראות שהשם הוא שם טוב ומקובל, כי לפעמים אפשר לטעות ולקרוא בשם שלא טוב לילד וזה יפגע בו בהמשך החיים. אבל השמות צריכים להיות שמות שההורים אוהבים אותם. רק אם יש ויכוח בין האב לאם על השם – ילכו לרב שיחליט על שם בשביל בנם. את השם ראוי לקבוע רק אחרי הלידה. לפני כן אפשר להעלות רעיונות של שמות שונים, אבל קביעה בין ההורים תהיה בעיקר אחרי הלידה. אם הורי הבעל או האישה מבקשים לדעת את השם לפני הלידה – כדאי לומר להם שהמנהג הוא שההורים מחליטים על השם רק לאחר הלידה. ואם רוצה לעשות להם נחת ולשתף אותם – יכול להודיע להם את השם ממש לפני הברית, כדי שלא יתעורר ויכוח שההורים ירצו שם פלוני או אלמוני דווקא והסבות ו/או הסבתות ירצו שם אחר. אם יש ויכוח בין הבעל לאישה, הם צריכים לדעת כי כל שם שלא מתאים לאחד מהם - לא יקראו בו. יחפשו עוד ועוד שמות עד שימצאו שם שמתאים לשניהם.

2. לבחור שם שיש לו משמעות חיובית: ראוי לחפש שם שיש לו משמעות חיובית, שאין לו הקשר שלילי. הגמרא (יומא פג) מספרת על רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי שהיו הולכים בדרך. "רבי מאיר הוה דייק בשמא" - רבי מאיר היה בודק את שמות האנשים לדעת את מעשיהם על פי משמעות שמותם, "רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקי בשמא" – הם לא היו בודקים בשם. הגיעו לאיזה מקום וביקשו מקום ללון, נתנו להם. שאלו את בעל הבית: "מה שמך?". אמר להם: "כידור". אמר רבי מאיר: "שמע מינה, אדם רשע הוא, דכתיב (דברים לב) , "כי דור תהפוכות המה". רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצל בעל הבית הזה את כספם, כי הוא נראה להם צדיק וטוב. רבי מאיר החביא את כספו ליד בית הקברות, במקום שלא יחפשו אותו אנשים אחים. אירע המקרא והמקום שבו החביא רבי מאיר את כספו היה ליד קבר אביו של אותו כידור הפונדקאי. בלילה בא אביו של כידור ואמר לו שיש כסף ליד קברו בבית עלמין. בא אותו רשע לרבי מאיר וסיפר לו את החלום. אמר לו רבי מאיר, שחלומות של ליל שבת אין בהם ממש. ליתר ביטחון הלך רבי מאיר ושמר את כספו עד מוצאי שבת. במוצאי שבת באו רבי יהודה ורבי יוסי לכידור וביקשו את כספם. אמר להם: "לא היו דברים מעולם". אמרר לחבריו רבי מאיר: "למה לא בדקתם בשמו?". אמרו לו רבי יהודה ורבי יוסי: "למה לא הזהרת אותנו?". אמר להם רבי מאיר: "שהעניין הזה של השמות הוא לא דבר ודאי ומוחזק לגמרי, אבל בהחלט יש בו סיבה לחשש". הלכו אותם החכמים ומשכו את כידור בדיבור, השקו אותו יין ושמו לב כי שפמו מלוכלך בעדשים. הלכו לאשתו ואמרו לה: "בעלך ביקש שתתני לנו את הכסף שהפקדנו אצלו, סימן לדבר שנתת לו הבוקר לאכול עדשים". כשהיא שמעה את הסימן הבדוק הזה – נתנה להם את הכסף שלהם והלכו לדרכם. כששמע אותו אדם כי חכמים הצליחו להערים עליו ולקחו את כספם חזרה, הלך והרג את אשתו מרוב כעס. מספרת הגמרא שבהמשך הדרך הם למדו מרבי מאיר לבדוק את בני האדם בשמות. לא שהשמות אומרים בוודאות על תכונותיו של האדם, אבל הם יכולים ללמד אותנו לחשוש, שהשם גורם. לכן לא קוראים בשם "נמרוד", שמשמעותו מרידה, וכן כל כיוצא בזה.

3. ראוי שיהיה שם של צדיקים: כדאי שהשם יהיה שם של אנשים טובים וישרי דרך, אנשים צדיקים. אם קוראים על שם אדם מסוים, ראוי לבחור אדם שהוא חיובי: שומר מצוות, בעל מידות טובות וכדומה. לכן לא מומלץ לכתחילה לקרוא בשם "מתן", שהוא שם של כהן לעבודה זרה, למרות שמשמעות השם היא חיובית. כן לא טוב לקרוא לכתחילה בשם "ענת" או "נבו", שהם שמות שהוזכרו בהקשר שלילי בתורה. שמות עם משמעות כפולה: אם יש שם שהוא גם שם של צדיק וגם שם של רשע, כמו למשל "נעמה" או "ישמעאל", מותר לקרוא בו, ויכוונו לשם של הצדיק: יכוונו לרבי ישמעאל שהיה כהן הגדול ולא לישמעאל שהיה פרא אדם, יכוונו לנעמה אשת נח ולא לנעמה אחות תובל קין שחטאה והחטיאה את הנפילים. כמו כן השם "יהודית" שהייתה אחת שהיא רשעית – אשת עשיו. ואחת צדקת שהצילה את ישראל בימי הבית השני. וכן אבשלום, אלעד הם שמות שמשמעותם חיובית אע"פ שהיה אדם שלילי שנקרא בשם זה. [כך כתב בשו"ת בשמים ראש סי' קצ, שניתן לקרוא בשם של רשע אם משמעות השם חיובית, אמנם הרב בתחילת דבריו לא כתב כן, וכן מבואר דעת תוס' ביומא לח,ב לגבי אבשלום, ע"ש. וצ"ע. העורך].

4. על שם מישהו שהיה איש טוב: אם חייבים לתת שם על שם אדם שלא היה איש חיובי, כגון סבא או סבתא שהיו בעלי מידות רעות או שלא היו אנשים טובים עם הבריות, אפשר לכוון בעת קריאת השם על שם של צדיק שנקרא באותו שם בדיוק, ויותר טוב להוסיף שם שני על השם של הסבא או הסבתא הזאת.

5. לא לקרוא בשם משונה ומיוחד: אין לקרוא לבן או לבת שם שלא רגילים בו, שם פלאי. וכן אין לקרוא בשם שבעבר היה נחשב כשם נפוץ וכיום אין קוראים בו עוד. שם זה עלול לגרום להם צער בין הילדים, ולפעמים גם בין המבוגרים.

6. לא לקרוא על שם אדם שנהרג או היו לו חיים קשים. אין לקרוא אלא על שם אדם שהחיים שלו היו חיים טובים, ולא שחלילה נהרג במלחמה או במחלה קשה בקיצור ימים ושנים. אם היה סב שמת באופן קשה או נרצח ח"ו, ונולד לו כעת נכד – לא יקראו לו בשמו, אלא בתוספת שם. ונוהגים להוסיף לשם המקורי: חי, חיים, יחיאל, יחיה, ועל שמו של מישהו אחר.

7. לא לקרוא שם של בנים לבנות ולא של בנות לבנים. אין לקרוא לבן בשם של בת ולא לבת בשם של בן. ודבר זה ראוי להקפיד עליו שהוא עלול לגרום צער לילדים בעת שיגדלו, שחבריהם עלולים להציק להם בשל כך. גם הילד עצמו עלול להתבלבל, ובימינו שיש כאלה שלא יודעים עליהם אם הם בנים או בנות, ראוי להקפיד בדבר זה ביותר שהילדים לא יתבלבלו בדבר זה כלל. כמו כן ראוי לא לקרוא לבת בשם הדומה בשורשו לשם של בן, כמו: רפאלה, דניאלה, שרונה, יוספה וכדומה. שזה עלול להפריע לילדה כשתגדל להיזכר תמיד על שם פלוני שעל שמו היא קרויה.

8. לא לקרוא שמות בלועזית. חכמינו אמרו כי בני ישראל זכו לגאולת מצרים בזכות זה שלא שינו את שמותיהם לשמות נכריים. לצערנו אחרי חורבן הבית השני יצאנו לגלות ולא נגאלנו ממנה כמעט אלפיים שנה, בגלות זו שיננו את שמותינו לשמות נכריים, והדברים קשורים לעיכוב הגאולה של ישראל. לכן אם השם לקוח מתרבות הנכרים ראוי מאוד להחליף אותו בשם עברי. ואע"פ שזה לא כל כך קל להחליף שם – זה כדאי, כיון ש"שם" הוא משהו מהותי לאדם. השם איזבל -  הוא שם של אשתו של אחאב שהיה מלך רשע, היא זאת שהחטיאה אותו, וגרמה הרבה צער ועוגמת נפש לעם ישראל בתקופת שלטונו. בהמשך הדורות פגשנו את השם הזה פעם נוספת באותו הקשר גרוע, גם מלכה וגם מסיתה - איזבל מלכת ספרד שהסיתה את פרננדו מלך ספרד לגרש את יהודי ספרד, ולהפעיל בארצו אינקוויזיציה נוראה ששרפה מאות ואלפי יהודים על המוקד. גם השמות: מאי, יולי, אוגוסט, הם גם שמות של נכרים, וגם שמות של אלילים נכריים, בהחלט ראוי להימנע מלקרוא בהם. ואם נקראו כבר – צריך להחליפם. מי שיש לו שם לועזי ואין לו משמעות שלילית, טוב שישנה את שמו לשם עברי בלשון הקדש, אבל זאת לא חובה. בחו"ל נותנים לפעמים לאדם שתי שמות: אחד עברי - לבית הכנסת, ואחד לועזי - לרחוב הנכרי. כשאדם זה עולה לארץ ורוצה לעבור לשמו העברי – לא צריך לעשות "סדר שינוי השם", כנהוג. אלא יחליט מהיום ששמו כך וכך, ויודיע לחבריו ומכריו, ומכאן ואילך יקפידו לקרוא לו בשמו העברי בלבד. אין שום חשש לקרוא להורים בשמות שניתנו להם באידיש או בלאדינו, שהם תרגומים של לשון הקדש, שנכנסו לשפת היהודים באותן תקופות. אבל כשקוראים על שם סבא או סבתא ששמם הוא בשפות אלו – יש לקרוא על שמם בתרגום השם לעברית.

9. להיזהר עם שם המכיל אותיות משמות הקודש. מותר לקרוא בשם המכיל אחד משמותיו של הקב"ה רק אם הוא מופיע בתנ"ך, כגון: צורישדי, עמנואל, מישאל וכדומה. אך אין לקרוא בשם כזה כשאינו מופיע בתנ"ך, לכן יש להימנע משמות חדשים כמו: נסיה, אוראל, בת–אל וכדומה. אע"פ שיש להם משמעות חיובית. לפעמים השמות הללו מפעילות כוחות של מעלה ולא תמיד בכיוון הנכון. כתיבת שם המכיל אחד משמותיו של הקב"ה: מצד הדין אפשר לכתוב שמות המכילים אותיות משמות הקב"ה באופן רגיל בלא חשש, ואין צורך להפסיק ע"י מקף וכדומה בין האות י' לאות ה', או בין אות א' לאות ל', כגון נתנאל או בתיה. אבל ידוע שהרב יהודה צדקה עליו השלום היה כותב את שמו יהודא באלף, כדי שלא יטעו וישמיטו את האות דלת ויהיה כתוב בטעות שם ה'. מותר לקרוא בשם "שלום" ואין חשש בדבר. רק לא יקרא שם זה בבית מרחץ וכדומה. מן הדין אפשר לכתוב את השם "שלום" באופן מלא ללא שום שינוי. ומה שכתב הרמ"א להקפיד בכתיבת השם שלום, לא להשלים את כתיבת המילה במלואה אלא רק בקיצור, כך: שלו' – האשכנזים נהגו להקפיד, אבל הספרדים לא נהגו להקפיד על כך.

10. לא לקרוא שמות של מלאכים, אלא אם כן זה שם ידוע. אין שום חשש לקרוא בשם של מלאכים באותם שמות שהם מקובלים בעם ישראל, כגון: מיכאל, רפאל, אוריאל, גבריאל, וכדומה. אבל אין לקרוא בשמות מלאכים שאין רגילים לקרוא בהם, אע"פ שמצד הדין אין בזה איסור, כי יש בכך איזה חשש.