יהדות
מתקפת חמאס הרצחנית לא פסחה גם על קיבוץ סעד. בגבורה גדולה ותושייה יוצאת דופן, חגי, תושב הקיבוץ וחבר כיתה הכוננות, לא חשב פעמיים והסתער יחד עם חבריו בלחימה עצימה שהצילה את כל חברי הקיבוץ.
חגי מתגורר בקיבוץ סעד מזה 17 שנה ופעיל מאוד בכיתת הכוננות. את הריאיון עם יהונתן דדון, הם מנהלים כמעט שלושה חודשים לאחר המתקפה באותה השבת, תחת טילים ואש של כוחותינו, דבר אשר לדבריו של חגי "מרגיע. מרגיע לשמוע את הפיצוצים ולדעת שצה"ל פועלים במקום. צריך עכשיו לתת עבודה אחרי מה שחטפנו פה".
בשבת שמחת תורה, בוקר המתקפה הרצחנית, נדמה היה כי אין אף כוח צה"לי שמגיע להושיע ובקיבוצים רבים נאלצו כיתות הכוננות להילחם בעצמן ולהתמודד לבד מול פני הרשע.
"בשש וחצי התעוררתי לקול אזעקות וצבע אדום", מספר חגי, "מלא יירוטים. משהו בלתי רגיל. אני ישר פותח את הטלפון כי אני כיתת כוננות, ואני רואה הודעה להגיע מיד לנשקיה ולקחת נשקים. הבנו שהיו פה בקיבוץ שתי נפילות, תוך כדי שהחבר'ה מכיתת הכוננות מדווחים שהכל תקין וב"ה אין נפגעים."
"ברבע לשבע רצתי ולקחנו נשקים. בשעה שבע ורבע כבר הגיעו שלושה פצועי ירי מאזור המסיבה. בדיעבד הבנו לאחר מכן שהיתה מסיבה באזור רעים. בשלב הזה כבר מדווחים לנו שיש מחבלים ששוחטים אותם..התחלנו להבין שכנראה יש איזו חוליית מחבלים שחדרה והתחלנו להכניס את הפצועים לתוך הקיבוץ."
"אחרי זמן קצר מגיע סגן אלוף שנסע מכיוון שדרות אלינו בעודו פצוע מירי כבד מאוד בבטן, בכתף, ביד, ואומר שירו בו על הכביש. חשבנו שמדובר בצלפים שיורים מרחוק. לא האמנו שיש בכביש מחבלים. באותו הרגע הוא אמר לנו שיש שישה מחבלים על הכביש. הבנו שכנראה יש כמה חוליות ובשלב הזה מפקד כיתת הכוננות פיצל אותנו לכמה עמדות, כאשר כל זוג מקבל גזרה. פתאום התחילו להגיע מלא מכוניות מאור המסיבה, עשרות, ועשינו ממש חסם בשער, כי הבנו שאם הם ממשיכים קדימה לכיוון שדרות-נתיבות, הם נטבחים שם. עשינו חסם והכנסנו את כולם לקיבוץ".
לצפייה במה שקרה אחר כך ובריאיון המלא עם חגי, לחצו על הסרטון