הרב ספד לתלמידו שנהרג בעזה: "ישר שמך וישר היית"

באסון הכבד ברצועת עזה נפלו 24 לוחמים. אחד מהנופלים הוא רס"ל (מיל׳) ישראל סוקול הי"ד, בן 24 מקרני שומרון, לוחם בגדוד 8208, חטיבה 261. ישראל הי"ד היה בוגר ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים. בנופלו הותיר אחריו הורים וארבעה אחים. אביו יהושוע, סיפר כי ישראל הי"ד הצטרף ללחימה על דעת עצמו, מבלי שגויס בצו 8. "הוא ירד לדרום, מצא חיל שנכנס לעזה ומאז הוא שם". 

מאות ליוו אתמול את רס"ל (מיל׳) ישראל הי"ד למנוחת עולמים בבית העלמין בקרני שומרון. הרב צבי הבר, ר"מ הישיבה שבה למד ישראל הי"ד, ספד לו בכאב וסיפר על איש מדהים ומלא בחכמה וענווה: "ישראל אשר בך אתפאר. הלב כואב והיד כמו ממאנת לכתוב. על מה אכתוב? על האיש היציב האחראי והרציני שהיית – אדם שתמיד ניתן לסמוך עליו, ואפשר להיות בטוחים שמה שאתה לוקח על עצמך ייעשה על הצד הטוב ביותר? על דביקותך בכל מטרה אליה שאפת? על החכמה הגדולה שבה ניחנת – היכולת לרדת לעומק הדברים ולנתחם, יכולת שניצלת בצורה כל כך טובה? על הענווה, על השקט הנפשי שהקרנת לסביבותיך? כל אלו מתגמדים לעומת מידה אחת שכל כך בלטה בך, מידה שכל כך התאימה לשמך – מידת האמת והיושר. ישראל – ישר שמך וישר היית. הייתה בך תביעה בלתי מתפשרת לאמת, ולא יכולת לסבול זיופים". 

"במהלך השירות הסדיר היה אירוע לא פשוט ביחידה עם אחד הבחורים", מספר הרב הבר. "כששמענו על האירוע התקשרתי אליך ישירות, כי מבחינתי תמיד היית העוגן היציב בחבורה שאפשר לדבר איתו ולהבין את הדברים באופן מדויק. רק תוך כדי הדיבור נודע לי שהיה לך תפקיד מאד מרכזי בסיפור, ולמעשה הצלת את חייו של אחד החברים בפלוגה. דיברנו רבות, ומדיון עובדתי זה הפך לדיון מרתק, כמו כל הדיונים איתך, על האדם והמורכבויות שלו, ועל התמודדויות בחיים. התגלגלנו לדבר על חיים ומוות וראיתי שמשהו ש'יושב' עליך. אני זוכר כאילו זה היה היום, אמרת לי 'אני הכי פוחד מלחיות ולמות חסר משמעות'". 

"ישראל אהובי. חיית חיים של משמעות וישרות לבב, חיים של אמונה עמוקה, עשייה ותרומה, ואתה הולך לבית עולמך באופן הכי משמעותי שרק יכול להיות – כחייל יהודי לוחם, כמי שמסר את נפשו על קידוש ה', על הגנת עם ישראל וארץ ישראל, מעולם של מטה ישירות לתחת כסא הכבוד. גופך ישכון כבוד תחת רגבי הארץ שכה אהבת, ונשמתך תשוב אל בוראה, אל עולם שכולו אמת. עולם שאין בו זיופים ופשרות. עולם שכל כך מתאים לך ולאיך שתיזכר עבורנו". 

חברו של ישראל הי"ד מהישיבה, יותר דויטש, סיפר בפוסט שכתב ברשת: "את סוקול פגשתי בשיעור א' בישיבה, מהר מאוד הבנתי שמדובר באחד הלמדנים הגדולים בשיעור, חד וחכם, רמה אחת מעל כולנו. בשמירות לילה בישיבה הייתי רואה אותו מגיע ב-6 בבוקר ללמוד לפני התפילה והייתי צוחק עליו שיחזור לישון כי הוא נראה ממש עייף. אבל זה היה סוקול עושה מה שנראה לו נכון גם אם זה קשה. גם לצבא התגייסנו ביחד, שם גיליתי פייטר רציני שחותר להתמקצע ושתמיד יהיה אפשר לסמוך עליו… בגדוד הוא הפך להיות המפקד הלא רשמי של המחלקה, מי שהוביל את כולם, בלי תפקיד רשמי או דרגה, פשוט מתוך כך שכולם סמכו עליו וידעו את היכולות הגדולות שלו".