רעייתו של המג"ד שנפל: "תמיד נתן מעצמו לכולם"

מג"ד 630, סא"ל (במיל') נתי נתנאל אלקובי הי"ד, תושב חיפה, נפל אתמול (שני) במהלך הקרבות בעזה. חודשים ספורים בלבד בטרם החלה המלחמה, נפטרה אימו היקרה של אלקובי הי"ד. הוא הותיר אחריו את אביו אלברט, רעייתו שרית וחמישה ילדים קטנים שגידלו יחד למופת.  

רעייתו שרית סיפרה על איש אצילי ומלא נתינה לכולם, בעל סולם ערכים ראוי להערצה והירתמות ללחימה ולשירות במילואים, עוד טרם המלחמה, מתוך תחושת שליחות של ממש. "היתה לו אהבת הארץ", סיפרה שרית, "הערכים שספג בבית אבא המדהים שלו והרצון לשים את עצמך והרצונות שלך שניה אחרי כל השאר. תמיד לשמוע לאחר. הוא תמיד נתן מעצמו לכולם וכשמו כן הוא, כך היה, איש של נתינה". 

עוד הוסיפה שרית כי "הוא היה כל מה שכולם מדברים עליו, החומר שהלוחמים האמיצים האלו עשויים ממנו - מפקד מסור, מדהים, ידע להיות קשוח ורציני ובאותה נשימה להיות אוזן קשבת, ידע להגיד את המילים הנכונות בכל שעה, בכל בעיה. היה דרוך ולחוץ לפני משימות. אנחנו ביחד מגיל 17, הוא כל החיים שלי, אבא מדהים, תמיד ידע לשים אותנו בראש סדר העדיפויות" 

לדבריה, "לאורך כל הדרך שמעתי המון כינויים כמו 'לביאה', 'אלופה', אני יכולה להגיד בשמן של כל הנשים - זה באמת ככה. זה פשוט להיות אסופה, כזו שמסתכלת רק על הילדים, השגרה ולהחזיק את השגרה וזה היה פשוט קשה לעשות את זה. הילדים יודעים אבל עדיין כולנו בהלם. לכל אורך ארבעת החודשים תמיד היה חשוב לנו שכולם יחזרו בשלום הביתה". 

"תחילת הלחימה הם היו בהגנה בעורף והוא תמיד דחף להרגיש שהוא והלוחמים שלו נותנים יותר מעצמם. הייתה להם כניסה אחת לעזה, אתמול זו הייתה השיחה הראשונה שלנו מאז. הוא סיפר על המורל. לפני שבועיים הוא קיבל שיחה על הפעילות הקרובה ומאז שנינו התנהגנו קצת אחרת, הייתה אווירה אחרת שהרגשנו. הוא ינק מהוריו את אהבת הארץ. הגדולה שלו כמעט בת 12". 

אביו של נתנאל הי"ד, אלברט, סיפר בתוכנית "סדר יום" ל"כאן": "הוא לקח יוזמה ללא אישור וגייס את כל הגדוד שלו בדיעבד הוא עשה את זה נכון כל בתקופה הראשונה הוא היה עסוק בטיהור של הישובים והקיבוצים באיזור. מאוחר יותר עזר בפינוי נפגעים, טיהור המקום, התפקיד שלו מוגדר כהגנת יישובים, לא היה מוגדר כלוחם מה שנקרא בקו הראשון. זה מילואימניקים של גבעתי, כולם כשירים ללחימה אבל עדיין שמו אותם בקו השני. הוא עשה את הקורס מג"דים שלו תוך כדי מילואים את דרגת סגן אלוף קיבל תוך כדי המלחמה הזאת. כל הזמן ניסה לשכנע את המפקדים שהגדוד שלו כשיר לקחת חלק במלחמה, סירבו לו דחו אותו אבל בסוף הוא ניצח כמו תמיד. כל המשימות תמיד ניצח כל משוכה הצליח לחצות אותה". 

עוד הוסיף האב כי "הוא אמר הגדוד שלי מוכן? לפני שבועיים עשו גיחה ראשונית בתוך השטח, כמובן הוא מעלים את זה מהמשפחה כשאנחנו מתקשרים איתו הכל בסדר אבא תדאג לאישה ולמשפחה. רק בדיעבד אנחנו יודעים שהוא היה בשטח, אני לא יודע למה היה צריך להסתיר את זה ממני ומאחותו הגדולה כולנו עברנו קרבות ומלחמות אבל הוא מצא לנכון לא לצער אותנו. הוא יצא משם לאיזשהו שבת קצרה וחזר עוד פעם, שוב פעם ביקש להיכנס וזה הצליח לו ונתנו לו עוד פעם להיכנס והוא לא יצא ביום ה-130". 

"מחר מחרתיים היה צריך להשתחרר, כבר דיבר איתנו. התחלנו תכנן בבית איך לחגוג איתו איך לפרוק את כל המתח הזה", שיתף אלברט. "הנה כולם התאספו בצורה משפחתית אבל הפוך. הוא היום היה אמור להזדכות ולהתחיל לחזור לכיוון הבית. הוא לא סיפר הרבה, רק שהוא בעוטף מגן על היישובים עושה את העבודה שלו. מגיל 16 התחיל את ההכנות שלו במסגרת אחריי, שנתיים לפני הגיוס והוא קורע את עצמו ומתאמן ומכשיר את עצמו. בגיוס הלך לכל הסיירות, לקורס טיס, קיבל ציונים טובים עבר את כל המסלול אמרו לו יש יותר טובים ממך". 

בסיום אמר האב: "יש אישה וחמישה ילדים, תאומים קטנים בני 3. לא עניין אותו עבודה לא שום דבר רק צבא, כל שבוע היו חוזרים לו לחצי יום-יום. בעבודה הבינו אותו ונתנו לו את האפשרות הזאת. ילד למופת, של אבא ואמא. ילד טוב. עם ראש על הכתפיים, מסתכל מי זקוק לעזרה, לא מניח שום דבר בצד הוא לא אומר זה לא שלי. כל אירוע משפחתי את יכולה לראות אותו ראשון נרתם להקים את האירוע וגם כשכולם הולכים הוא נרתם אחרון כי הוא יודע שדברים לא חוזרים לבד. הוא היה שף במלון גלי כנרת אמא שלו ז"ל לא ידעה מאיפה זה בא לו, החליט להרים עסק של מטבח ועשה את זה. היו קשיים והתגבר על כולם, נכשל בקורס קצינים חזר עוד פעם".