רוצים הכול ומהר: מה הפסדנו כי לא היינו סבלניים מספיק?

השליחות בראי הפרשה - כי תשא

הדור שלנו רוצה הכול כאן ועכשיו. "תרבות האינסטנט", קראו לזה. "מזון מהיר", "קיצור תהליכים", "תור בקליק"; "ביטוח בצ'יק". הכול, עכשיו - ומהר. במציאות חיינו בה הכול מסביבנו מתחלף מהר, אנחנו אפילו לא מקבלים הזדמנות להתרגל - וכבר עוברים לעדכון הבא. כבר שכחנו עד כמה סבלנות היא מצרך חשוב, ועד כמה השריר הזה מנוון אצלנו.

אבל זה לא התחיל כאן: פרשת השבוע מספרת על עגל הזהב. "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר...". עם ישראל נאלץ להמתין 40 יום למשה רבינו, אבל כשהם רואים שהוא מתעכב, רק בשש שעות לפי חז"ל, הם מחליטים שאין ברירה - המנהיג שלנו חייב מחליף. הם מקימים את עגל הזהב מכל התכשיטים שלהם.

ונשאלת שאלה די הכרחית: מה זה חוסר הסבלנות המשווע הזה? מה קרה, אתם לא יכולים לחכות עוד כמה שעות?

ואולי אפשר להציע כמה הסברים לפזיזות של עם ישראל:
ראשית, אולי הם חישבו בראשם: "כבר 40 יום ולילה, איך ייתכן שהוא מתקיים שם בלי מזון ושתייה?". הם הניחו שמשה רבינו כבר נפטר. למעשה, מסבירים חכמינו, כי יצר הרע הפיל אותם בפח התכסיסים שלו, ש"הראה להם דמות מיטתו". הוא הציג להם מצג שווא של קבורת רבם ומנהיגם.

ההסבר השני שניתן להציע, הוא השפעת הערב רב שנטמע בבני ישראל. כ-40 אלף איש נטמעו בתוך ההמון כשיצא ממצרים. ועם ישראל, תמימים בן תמים, נפלו ברשתם.

כשהעם התקהל סביב אהרן הכהן - הוא מנסה למשוך זמן. על מנת לתת לעם להירגע, אהרן אומר להם שהוא יודע שמשה יבוא בסוף. הוא סבר שאם יאמר להם שאינו רוצה למלא את דרישתם, הם ילכו ויעבדו מיד עבודה זרה. הוא ניסה לעכב את נפילתם ככל האפשר. אבל חוסר הסבלנות היה בעוכריהם גם הפעם.

סבלנות היא היכולת שלנו לשמור על ההמתנה, ואולי גם על המתנות שקיבלנו בחיים. גם כשיש עלינו מכבש לחצים ומצבים מכעיסים, אסור להתייאש כאשר יש עיכוב או פער בין מה שאנו רוצים שיקרה לבין מה שקורה בפועל. אלא עלינו למצוא דרכים יצירתיות להתמודד.

בסבלנות יש לנו קבלה והבנה למי שמולנו, והיא גם זו שנותנת לנו כוח להאמין שהכל מדויק מאת ה', והוא זה שמנהל את כל מה שקורה איתנו בהשגחה בפרטית ובאמונה שלמה.

ר. דניאל - מאמנת אישית