יש מצווה אחת מרכזית בליל הסדר. וחובה לבצע אותה

השבוע, באחת מהרצאות 'המדריך היעיל לסדר הפעיל' שהעברתי שאל אותי אחד המשתתפים: בסימן החמישי בליל הסדר ב'מגיד' בעל ההגדה מכליל קטעים רבים, כדוגמת 'כנגד 4 בנים דיברה תורה', 'יכול מראש חודש...', 'חייב אדם לראות את עצמו...', ועוד.

'סיפור יציאת מצרים' היא המצוה המרכזית בליל הסדר, ומקורה וחיובה מהתורה. המלבי"ם מבאר שבעל ההגדה מסמיך את הסבריו בקטעי ההסבר לפסוק "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, ח).

בביאורם על התורה נחלקו המפרשים, על מה עונה פסוק זה.

רש"י מבאר שזו תשובה לבן הרשע. האב משיב לבנו: הקב"ה עשה לי, ולא לך את הניסים. והסיבה לכך 'בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי', משום שמקיים את מצוותיו, כגון פסח, מצה ומרור. עוד מוסיף האב, לבנו הרשע ואומר, אילו היית שם, לא היית נגאל. לעומתו חזקוני סובר שזו תשובה לבן שאינו יודע לשאול. האב אומר לו: מה ראה הקב"ה לתת למצרים כח לגרשנו מארצם לפני שהספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, הרי יכל להשאירנו שם עד שיחמיץ, ועד שיכינו להם צידה לדרך? התשובה לכך, הקב"ה עשה לי את הניסים 'בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם', משום שקיבלתי עלי לקיים את מצוות פסח, מצה ומרור.

ורש"ר הירש סובר שאין זו תשובה לאחד הבנים בדוקא, אלא האב אומר לבנו: עבור כל המצוות שאתה רואה, כשיצאתי מעבדות לחירות, התחייבתי לקיימן. זו היתה תרומתי היחידה להשגת החירות - קבלת עול. זו היתה הסיבה היחידה לגאולה, ועל כן עלינו לקיים את ההתחייבות. בכל השאר פעל עבורי הקב"ה, ומכאן אתה יכול להבין עד כמה הן חשובות. כל קיומנו המבוסס על ה' והתלוי בו מושתת עליהם.

לאחר 'יחץ', פותח בעל ההגדה את המגיד באמירת 'הא לחמא עניא', שמבארת לילדים את טעם ה'יחץ'. חוצים את המצה האמצעית כדי לדמות לעני, שאינו יודע אם יקבל גם מחר פת ועל כן דרכו לחצות את הפת ולהשאיר חצי פת שקיבל ליום המחרת.

על 4 הקושיות ששאל הילד נענית תשובת האב: 'עבדים היינו...'. קטע זה כנגד המילה הראשונה בפסוק 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ', מלמד אותנו אודות חיוב מצוות ההגדה, כולם חייבים במצוה זו ועל כן מסיים במילים "וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים... מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח".

חז"ל במסכת פסחים דף קט"ז קובעים שיש לספר את סיפור יציאת מצרים כשהוא "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". רב ושמואל נחלקו מהי הגנות שבה פותחים ומהו השבח שבו מסיימים. רב סובר שהגנות היא 'מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו', והשבח הוא 'עכשיו קרבנו המקום לעבודתו' - עם ישראל נעשה עבד ה' בעת היציאה ממצרים. ואילו שמואל סובר שהגנות היא 'עבדים היינו לפרעה במצרים' והשבח הוא 'ויוציאנו ה'', שבח הסרת השעבוד. אנו נוקטים כשתי הדעות ועל כן אומרים גם 'עבדים היינו', כנגד 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ', וגם 'מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו', כנגד המילה 'לֵאמֹר' בהמשך הפסוק, 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר...'.

בעל ההגדה ממחיש את דבריו 'וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים...' ומביא את הסיפור עם חמשת התנאים שהיו מסובים בבני ברק, ללמדנו שכולם חייבים בסיפור יציאת מצרים. ארבעת הבנים הם כנגד המשך הפסוק, כנגד המילה 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ', מקור להנחלת המורשת לדורות הבאים.

לאחר ביאור המילים 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ', מסביר בעל ההגדה את ההמשך, את המילים 'בַּיּוֹם הַהוּא' ומברר את מהותו של היום. "יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶש? תַּלְמוּד לוֹמַר 'בַּיּוֹם הַהוּא'... לֹא אָמַרְתִּי, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ". סיפור יציאת מצרים, כפי שמסופר ומתואר בפרוטרוט בארבעת פסוקי פרשת הביכורים 'ארמי אובד אבי', מפסיק את רצף הסבר הפסוק.

את המשך הפסוק, את המילים 'בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם' מסמיך בעל ההגדה לסיום ה'מגיד'. את דבריו החשובים של רבן גמליאל: 'כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ...' מסמיך למילים 'בַּעֲבוּר זֶה'.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.