9 דברים שלא ידעתם על האדמו"ר מקאליב שהיום יום הילולתו

רבי מנחם מנדל טאוב זצוק"ל, הוא האדמו"ר מקאליב. אותו אחד ששרד את השואה, ספג ייסורים כך שזיו פניו נפגע, ושערות זקנו הקדוש לא גדלו.

רבי מנחם נולד כ' שבט בשנת ה'תרפ"ד (1923) ברומניה לאביו, האדמו"ר יחיאל יהודה טאוב, ולאמו הצדקת ברכה פריידא. בשנת ה'תרצ"ז (1936), כשהוא בן 13 בלבד התייתם מאביו ומאימו.

רבי מנחם הוא דור שישי לאדמו"ר רבי יצחק אייזק טאוב, מייסד חסידות קאליב ורבה של העיר קאלוב.

בצעירותו למד בישיבת "סעקליד", ולאחר מכן עבר לישיבת "טאשנאד" – שם ישב סמוך לשולחנו של הגאון הצדיק, רבי מרדכי בריסק, המכונה ה"מהר"ם מבריסק", וזכה להיות כאחד מחשובי הישיבה.

בהיותו בשנות העשרים לחייו כבשו הגרמנים את רומניה, ומשם נלקח יחד עם כל אחיותיו למחנה ההשמדה באושוויץ. כל אחיו ואחיותיו נספו במחנה חוץ ממנו.

רגע לפני שניצל מאש המכלה, אמר: "שמע ישראל, ריבונו של עולם זהו ה"שמע ישראל" האחרון... עוד מעט אהיה עם כל משפחתי בשמיים. אנא, ריבונו של עולם, אם תיתן לי חיים אני מבטיח לך שאני אפיץ בקול: 'שמע ישראל' עם היהודים בכל העולם" וכך עשה (ראו את מפעל חייו בפסקה של "המורשת שהנחיל)

מסופר שבזמן השואה עבר האדמו"ר ייסורים קשים. ערכו על גופו הקדוש ניסויים כימיים ובעקבות כך שיער זקנו לא צמח.

לאחר ששרד את מחנה ההשמדה נותר האדמו"ר היחיד של חסידות קאליב, עבר לשוויץ שם נישא לרבנית שפרה. ומשם עבר הזוג לארצות הברית. בשנות ה-40 לחייו עלה לארץ ישראל והקים את בניין חסידות קאליב הראשון בעיר ראשון לציון, ולאחר מכן בבני ברק. ובשנת תשס"ב (2001) בירושלים. בעקבות הסתלקותה של אשתו הראשונה, בשנת תשע"ב (2011) נישא בשנית לרבנית שניידיל מלניק.

מיום שחרורו ממחנה באושוויץ, החל לקיים את ההתחייבות שלו לה' יתברך. האדמו"ר לא הפסיק ואף לא לרגע להפיץ את היהדות ולהלל את שמו של ה' יתברך. והקדיש את לימודי התורה לזכר קורבנות השואה הי"ד.

- האדמו"ר כתב ספר אנציקלופדיה "שמע ישראל" הוא נקרא. הספר מלווה בתמונות מהשוואה האיומה, שממחישות את המציאות המזוויעה שעברה על היהודים, עם סיפורים מרגשים והדגיש בהם את מסירות נפשם של היהודים.

- יחד עם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל יסד את "יום שכולו תורה" (בר בי רב דחד יומא). כשחל יום שבתון במדינה (כיום העצמאות ואף בימי בחירות) נהגו לערוך במוקדים רבים ברחבי הארץ אלפי שיעורי תורה במשך כל אותו היום, והאדמו"ר מקאליב היה נוהג לחתום את היום הקדוש הזה, של לימוד תורה, של זיכוי הרבים באמירת "שמע ישראל".

המנהג השתרש וממשיך להיעשות גם בימינו.

- בנוסף, האדמו"ר הקים מוזיאון שואה שמיועד לציבור החרדי, יזם כנסים של אלפי אנשים כדי לזכות אותם לומר את קריאת שמע ברוב עם. הוא גם יסד את "יום התענית הדיבור העולמית", והיא מתקיימת בכל שנה ביום פטירתו של ה"חפץ חיים", בעל ספר "שמירת הלשון".

- האדמו"ר חיבר את "תפילת הרופא", זו מיועדת לרופאים, לפני שיתחילו את טיפולים בפציינט יזכרו כי יש מי שמעליהם מנהל את העולם.

- הלחין וכתב שירי אמונה שנחקקו בלבבות ישראל, עד היום הניגונים המיוחדים נשמעים בחצרות של וחסידות קאליב וגם בחסידויות שונות.

כשהאדמו"ר בן 96, מצבו הבריאותי החמיר. בתאריך כ"ג ניסן מסר את נשמתו חזר ליוצרו. רבים לקחו חלק במסע ההלוויה, רבבות בכו על הסתלקותו, על מאור פניו, על המורשת היהודית האמיתית, על אהבת הבורא שהנחיל.

האדמו"ר מקאליב זצוק"ל לא הותיר אחריו צאצאים. כמפורט בצוואתו ביקש האדמו"ר את ממשיך דרכו שיהיה נכדו החורג, רבי ישראל מרדכי הורביץ.

ימים לאחר פטירתו פורסמה הצוואה שם נכתב: "יש להשריש בנפש כל אחד את מידת השמחה .עוד אבקש מכם שתרגילו את עצמכם שלא לבזות שום אדם. להאמין באמונה שלמה בהשם יתברך באמונה שלמה בלי שום שאלות.

"עוד אבקש מכם שתרגילו את עצמכם לעשות בכל יום חשבון נפש וכמו שאני הרגלתי את עצמי בכל לילה קודם שאני הולך לישון אני נגש למזוזה ונותן חשבון נפש להשם יתברך. תרגילו את עצמכם במעשה הצדקה.

"עוד אבקש מכם שתרגילו את עצמכם במה שאמרו חז"ל: "עכשיו כשאין בית המקדש קיים - שולחנו של אדם מכפר עליו וברש"י 'עניים המסובים על שולחנו' ועל כן צריך האדם להרגיל את עצמו בהכנסת אורחים, כדי שיעורר עליו רחמים בשמיים

"כשיש שמחה יש השראת השכינה הקדושה ואני נותן שבח והודיה להשם יתברך שזיכני להכניס שמחה במאות אלפי יהודים, ומידה זו אני מבקש מכל התלמידים והידידים שישרישו בנפשם את מידת השמחה".

זכותו תגן עלינו, אמן