אל תחכו לקמטים, תעשו משהו טוב בשביל הנשמה כבר עכשיו

השליחות בראי הפרשה - קדושים

כבר בראשיתה, פרשת השבוע מבקשת מאיתנו לשלול את הקונספציה בה כולנו משוכנעים. "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם", פונה הקב"ה למשה רבינו.

למעשה יש כאלו שחושבים שהקדושה היא נחלתם של יחידי סגולה. באה התורה הקדושה לחדד לנו - כל אחד יכול להיות קדוש, אם רק נרצה להשיג את מעלת הקדושה. כולם ראויים, כולם חביבים, כולם קדושים.

רבי חנוך מאלכסנדר, מאדמו"רי גור במאה הקודמת, מסביר בצורה מופלאה כיצד הסוד הזה עובד: "'קדושים תהיו' - יכולים אתם להיות קדושים כי קדוש אני. יש בידי קדושה במידה מספקת כדי לחלק לכולם". בכוחו של בורא כל העולמים לרומם כל אדם באשר הוא למדרגת קדושים.

מיד אחרי הגילוי המרעיש, ממשיכה התורה למנות רשימה של מצוות. אחת מהן היא "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". חז"ל דרשו את הפסוק המבלבל, שבמבט ראשון כופל את עצמו, בשני אופנים: מפה למדו רבותינו את הכבוד לתלמידי חכמים, הם ה"זקנים". אבל חשוב לא פחות - גם סתם אדם מבוגר, אפילו אין בו תורה, יש לכבד. החלק הזה מתייחס למילה "שיבה", אפילו אם לא קנה חכמה.

הבן איש חי מפרש את הפסוק "מפני שיבה תקום", בצורה קצת שונה: לפני ה"שיבה" - בטרם יגיעו ימי הזקנה - "תקום". תתחיל לפעול, תעשה מעשים טובים, תפעל למען הנשמה והעולם הבא שלך.

רבינו יוסף חיים מבבל זיע"א מלמד אותנו שהאדם צריך לקום ולהתעורר פיזית ורוחנית - ולנצל את חייו. עוד לפני שיפגוש את הקמטים בפניו, עוד לפני שהזקנה "תקפוץ עליו". כל זמן שאתה יכול, תבחן, תבדוק, תשפר את חייך.  אל תיתן להם לעבור מבלי שניצלת כל הזדמנות להתעלות ולהתקדש.

היה אדם, מיכאל שמו, שחיפש עבודה בקדחתנות, הופך כל אבן. הוא נהג לסקור כל מודעה בעיתון שרק מריחה טיפונת רלוונטית - וישר היה קופץ על המציאה. הוא נכסף, השתוקק למצוא את העבודה הטובה ביותר. זו שתניב לו רווחים, הרבה יותר מסיפוק אישי.

הפעם בחיפושיו, הוא מצא עוד אחת כזו. אלא שהפעם גם הזמינו אותו לרעאיון. במהלך השיחה עם הבוס העתידי הוא הרגיש שיש להם "מכנה משותף". הוא ממש חש שמדובר בייעוד שנרקח במדויק עבורו מהשמיים.

אך מיכאל חשב לעצמו - "נכון, העבודה טובה והתנאים מעולים, אבל השכר נמוך מכפי שציפיתי". הוא החליט להמשיך ולחפש עבודה. רק לאחר שבועיים, נפל לו האסימון: הקב"ה שלח לו הזדמנות והוא פספס אותה. גם אם השכר היה נמוך, בכל זאת זה עדיף מכלום.

סביבנו יש הרבה "מיכאל", אולי אפילו חלקנו כאלה בעצמם. לא אחת אנחנו נתקלים בהם במהלך חיינו. אנשים שהייתה להם הזדמנות - כמעט נדירה - לקפוץ על עבודה טובה, זוגיות יציבה, דירה במיקום ובמחיר נוח. אבל ברגע האמת, הם החליטו לתת לה לחלוף. להסתכל, אולי מעבר לקצה יש הזדמנות טובה יותר.

ואנחנו, מה עושים כשיש לנו הזדמנות? האם אנו קופצים על המציאה או שנותנים לרכבת לעבור? האם קורה לנו שיש הזדמנות ואנו מתלבטים יותר מדי? מה יעזור לנו להחליט?

חשבו, מה יכול לעזור לכם לשים לב להזדמנויות חדשות שמגיעות לחייכם?

הקב"ה מחדש את הבריאה בכל רגע ורגע וכך גם אנחנו. מה שהיה היה, אין אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור, אבל כל יום הוא יום, הוא בהחלט יום של התחלה חדשה. הרי זה הציווי שאיתו התחלנו: "קדושים תהיו", אל תפספסו את עצמכם, "כי קדוש אני".