תמיד יש הזדמנות שנייה. אולי רק צריך לבקש אותה

השליחות בראי הפרשה - אמור

אל תתייחסו בביטול לרצונות הטובים שלא הצלחתם לממש, הרצון מצטרף לחשבון הגדול. את התוצאות הטובות נראה רק בסוף, אז נבין כמה משמעותי היה כל רצון, גם כזה שלא בא לידי ביטוי.

פרשת השבוע מדברת על מצוות הכהונה ועל הדינים המיוחדים לכוהנים. כיון שבני ישראל קדושים וטהורים, עליהם להיות מופרשים מכל טומאה ותועבה - דווקא הם, יותר מכל אומה אחרת. כמו כן, בשבוע הקרוב נציין את י"ד אייר, "פסח שני".

ישנה מצווה להקריב קרבן פסח בי"ד בניסן. אך מי שלא הייתה באפשרותו להקריב את קרבן הפסח במועדו היה יכול לעשות זאת בדיוק חודש אחרי כן. ההזדמנות השנייה הזו היא אירוע משונה ולא רגיל.

כל המצוות וההלכות כבר כתובות בתורה, הן נאמרות מהקב"ה למשה. אבל הסיפור של פסח שני הוא שונה. להקב"ה לא הייתה הצהרה שאפשר להשלים את קרבן הפסח אחרי חודש.

אז הכל התחיל בשנה השנייה לצאתם בני ישראל ממצרים. היו אנשים שלא יכלו להשתתף במעמד המיוחד, זאת מכיוון שהם טיפלו בקבורת המתים ומכך יצא שהם נטמאו. וכידוע, לאדם טמא אסור להביא קרבן פסח ואסור לאכול מבשרו.

"למה נגרע מתוך בני ישראל?", הם פונים למשה ואהרון בתביעה, כמי שמבקשים - 'אנחנו גם רוצים להיות חלק ולהשתתף גם בהקרבת קורבן הפסח'. משה, בעל הענווה, ניגש אל הקב"ה עם השאלה הזו. רק אז, הקב"ה עונה לו שבמקרה בו לא הייתה להם אפשרות להקריב, יש אפשרות להשלים חודש אחרי.

למה נגרע? למה אנחנו מופלים? אם נתבונן נראה שאם אותם אנשים לא היו פונים אל משה, האפשרות הזאת לא הייתה באה לידי ביטוי. הקב"ה לא היה מקשיב להם, לקולם. לא כי הוא לא רוצה, אלא כי פשוט לא היה מי שישמיע אותו. זה כוחם של קומץ אנשים. הם לא ויתרו על הרצון שלהם, והם היו מודעים להתקדשות שלהם - וגם הביעו אותה מול הקב"ה.

הקב"ה נותן לנו דברים שאנו לא מבקשים, ובמקביל יש דברים, מכורח החיים, הנסיבות שיצר הקב"ה - שלא נקבל. ויש עוד חלק, שאולי כן מגיע לנו, ונקבל אותו - אבל רק אם נבקש.

איננו יכולים להבין את מסובב הסיבות - "לא מחשבותיי מחשבותיכם לא דרכי דרככם". ולצד זה, עלינו לזכור שבזמן שאנו מבקשים, עצם הבקשה, האמירה, המחשבה עליה - נותנת לנו ענווה לדעת שלא הכוח בידיים שלנו, וזה מחבר אותנו אליו.

כאשר מישהו מבקש שוב ושוב להתחתן, לעבוד במקום כלשהו, למצות את היכולות שלו, בזמן שהוא יקבל את זה - הוא יעריך את השפע הזה הרבה יותר. הוא ידע שהוא הגיע אליו ישירות מהמקור העליון, והוא עצמו מתעלה מעל כולם, מעל כל אומות העולם, משנה לעצמו את סדרי בראשית.