נס: איך בזכות עץ דקל ניצלה משפחה שלמה ב-7 באוקטובר?

איתי שאבי מתגורר בשכונת "הכרם" בבארי, אחת משתי השכונות הרות האסון שחוו את המכה הכואבת ביותר בעת המתקפה הרצחנית שביצע ארגון הטרור חמאס. ביום המתקפה איתי שהה עם רעייתו מורן ושני ילדיו בממ"ד, כאשר הם מקבלים אינספור הודעות מהשכנים בזמן אמת, המבשרות על הירצחם וחטיפתם. לאחר שהמחבלים מציתים את הבית שלהם, איתי, בתושייה רבה ותוך שניות ספורות, מקבל החלטה שתציל את חייו ואת חיי משפחתו.   

"בשבע בבוקר הם כבר דפקו בדלת. אנחנו היינו בממ"ד, מספר איתי, שהוא ומשפחתו ניצלו באורח נס. "זה היה רגע כזה שלא האמנתי שהם רוצים להיכנס לתוך הבית. היה קרב יריות מטורף בחוץ. כל הזמן הזה היו צעקות בערבית. אנחנו מפחדים, ובעצם מחכים שהם ייכנסו לבית. היתה את הדריכות הזו בכל רגע, שהם ייכנסו לבית." 

"אני כבר בהיכון על הדלת", משחזר איתי את רגעי האימה, בזמן הזה אנחנו מקבלים המון הודעות על השכנים שלנו שנרצחים ונחטפים. אנשים ממש רשמו "זהו, חטפו אותי". כל הסיוטים רצים לך בראש. הם התחילו לשבור לנו את כל הבית. חצי שעה בערך אחרי זה, הם התחילו להיאבק איתי על הידית של הממ"ד. אשתי ישבה עם שני הילדים עליה, החשמל נפל. אני מוציא את הטלפון מהכיס, מכוון למעלה ורואה מפתח האוורור בממ"ד כמות מטורפת של עשן. אני מבין באותם רגעים שאנחנו חייבים לצאת משם כמה שיותר מהר. אני אומר לאשתי מורן להרים ידיים ושאני מסגיר אותנו למחבלים. ואז אני מנסה לפתוח את הדלת ולא מצליח. בעניין של שניות אני מחליט שיוצאים מהחלון. פתחתי את החלון וקפצתי החוצה, אחרי שראיתי שאין שם אף אחד. אשתי מוציאה אליי את הילדים ואני מעמיד אותם ליידי. אני מבין שאסור לנו עכשיו לברוח ולרוץ לאנשהו. הם כמויות של מחבלים. אשתי יוצאת ואני סוגר את החלונות. נכנסתי מתחת לעץ דקל שיש לנו ליד החלון ושמתי את הבן שלי עליי. מורן ישבה לידנו גם עם הבת שלנו עליה, ומשכנו יחד את כפות הדקל כדי להסתיר אותנו. אחד המחבלים נעמד ממש ליידי והרגל שלו היתה מול הפנים שלי, עניין של 20-30 סנטימטר מהראש שלי. המחבלים עברו בשביל לידנו כמה פעמים. אין לי מושג איך הם לא ראו אותנו ואיך הם עמדו מול העיניים שלי ולא ראו אותי. זה רק הניסים של אלוקים. מורן ניסתה לשכנע אותי לעבור לנקודה אחרת אבל אני התעקשתי להשאר באותה הנקודה כי ראיתי שבאורח נס המחבלים לא רואים אותנו. אני לא יודע איך, קשה לתפוס נסים".