לקראת שבת
השליחות בראי הפרשה – נשא
גרשון, קהת ומררי – שלושת בניו של לוי בן יעקב. הקב"ה מבקש למנות את בני קהת לכהונה, לנשיאת ארון הקודש, למרות שקהת הוא אינו הבכור, הבכור הוא גרשום. ולמה? משום שבני קהת היו המוקדשים ביותר, מהם היו עתידים לצאת גדולי הדור, משה אהרן ומרים, ולכן ניתנה להם עבודת המשא של הדברים הקדושים ביותר שבמשכן (מעם לועז).
בני קהת מרמזים על התקופה שבה היו בני ישראל מקובצים יחד בארצות, בני קהת היו מורמים מעם. הם נשאו את הארון – כמו כל אחד במשא שהוא נושא.
כמו אדם שיוצא לנסיעה ומגלה שיש לו משקל חריג במזוודה
במהלך החיים כל אחד סוחב איתו את המשא שלו, אדם יכול לשאול את עצמו: "איזה משא ניתן לי משמים?", והאם "הוא המשא הפרטי שלי?", ו"איזה משא אני מעמיס על עצמי שלא לצורך?"
המשא שקיבלתי הוא מדויק עבורי ואין לו שום משקל עודף.
אין הכוונה לתקופות בהם נדרש האדם לעבוד מסע, שהוא כמעין מסע "כומתה", והוא מתבקש לנצל את כל כוחותיו בתקופות הלא פשוטות.
הכוונה לתקופות רגילות (באופן יחסי), לחיי היומיום. יש את אלו שהם בכלל לא מרגישים את העומס והוא לא נחשב עבורם ככבד, ואף הוא לעיתים לא גלוי להם. הם בכלל יכולים לשכוח שיש משא כבד שרובץ עליהם. לעומתם ישנם אנשים שסוחבים איתם את המסע וכורעים תחת הנטל, הם לא עומדים בעומס, ייתכן שהוא באמת לא פשוט עבורם, ויחד עם זאת נשיאת המשא נותנת גם כוחות להמשיך.
אם אתה מרגיש שהמשא כבד עליך, ויש דברים גם מהעבר שאתה מזכיר לעצמך כל הזמן כמו "למה עשיתי כך וכך", או "הייתי יכול לעשות אחרת".
קח את התיק ושים אותו בצד, המשא שעברת נועד עבורך, על מנת שתלמד דברים על עצמך ובעיקר תתחשל. כדי שיהיו לך כוחות מחודשים. הוא לא נועד להפיל אותך או לתת לך הרגשה שאתה לא טוב מספיק, ושאתה לא יכול להצליח.
בכל מצב נתון, חשוב מה יכול לעזור לך להתרומם מעל הקושי. אין ספק שאם תתעסק בו במחשבות כאלו ואחרות לא תוכל להתקדם ולהמשיך להרים את המשא.