בכיר בשב"כ שעבר מוות קליני בחשיפה מטלטלת: "אני מופתע"

משה פוזיילוב בן ה-57, בכיר שב"כ לשעבר, הועסק למעלה מ-33 שנה בתפקידי שטח במגזר הערבי, בשירות הביטחון הכללי. הוא עתיר ניסיון ושימש כראש צוות חקירות, ראש מחלקת חקירות וסגן ראש אגף חקירות. פוזיילוב הקדיש זמן ומאמצים רבים לטובת הקריירה ואף כבש לא מעט פסגות, עד שהגיעה הבשורה הקשה על מחלתו שטלטלה את עולמו.  

"הסיפור מתחיל מזה שנבחרתי להיות ראש חטיבת התפעול של שירות הביטחון הכללי", מספר פוזיילוב בריאיון מיוחד לערוץ 2000, "הגשמתי למעשה את כל החלומות הארגוניים שלי. לא ידעתי שמעבר לפינה תחכה לי בשורה שתטלטל את חיי, בשורה שראיתי בה באותם רגעים קללה מאוד גדולה, ובדיעבד היום אני מבין, שקיבלתי ברכה מאוד מיוחדת." 

"אני זוכר שסיפרתי לאשתי את הבשורה והלכתי לישון באותו הלילה מאוד מאוחר. לפנות בוקר חלמתי שאני הגעתי אליי למיטה ואמרתי לעצמי: "תתעורר. יש לך גידול בראש ואתה חייב לטפל בו". החלום היה כל כך מוחשי, שאני פשוט התעוררתי והייתי מופתע מאוד מעצם המוחשיות שהיתה בו, שבפעם הראשונה בחיים שלי אני הערתי את אשתי וסיפרתי לה על החלום המטורף. אשתי מצידה ביקשה ממני לא ללכת למחרת לעבודה בטענה שיכול להיות שאני חווה סטרס מאוד גדול ושהחלום הזה הוא לא סתם. אמרתי לה שזה מה שאני אעשה, אך בבוקר כמובן קמתי והלכתי כרגיל לעבודה. בשעה 10:00 בבוקר בערך, אני מנהל דיאלוג עם אחת המזכירות שהיתה בלשכה, ואני מבחין שהיא חסרת סבלנות כלפיי וחושב לעצמי בלב למה ולרי מגלה כלפיי כל כך קוצר רוח. חזרתי חזרה למשרד שלי לדיון הבא, ופתאום ולרי המזכירה נכנסת אחריי ואומרת לי: "אני חייבת להגיד לך, אתה מאתמול נורא מדאיג אותי. אתה מתנהג כמו סבא שלי, הוא בן 93 וסנילי לחלוטין. הוא שואל כל עם את אותה שאלה בהפרש של שתיים-שלוש דקות ולא זוכר שהוא שאל אותה כבר. מאתמול אתה עושה את אותם הדברים." 

"בתום הדיון הבא, לקחו אותי כלאחר כבוד, לבית החולים איכילוב, ושם כעבור זמן קצר עשו לי סי-טי וגילו שיש גידול מאוד גדול, סדר גודל של תשעה ס"מ, שעוטף את גזע המוח. מיד הבנו שבגלל שהגידול נמצא במקום כל כך קריטי ועוטף את גזע המוח, היו חייבים לנתח אותו. אני במצב קשה מאוד באותם רגעים. שאלתי את המנתח כמה זמן להערכתו אני אוכל להמשיך לחות עם הדבר הזה. המנתח השיב כי הוא מניח שבעוד חודשיים אני אתחיל לאבד תפקודים, לרמה כזו שלא תהיה ברירה. יצאתי ממנו עם תחושת ייאוש קשה וחשבתי לעצמי שכבר בדקתי את כל מי שאפשר בארץ, אבל עדיין לא בדקתי מי בעולם יודע להתמודד עם הדבר הזה. לא סיימתי את המחשבה הזו, וכבר אני מקבל שיחת טלפון מחבר שלי, שהוא ראש אגף התפעול של המוסד. אני מספר לו את הבשורה הקשה והוא שואל אותי אם אני מרשה לספר את זה לראש המוסד דאז, יוסי כהן. אני מרגיש קצת חוסר נעימות בשל האחריות הגדולה המוטלת ממילא על כתפיו שלש ראש המוסד, אך החבר ששלי מרגיע אותי ואומר כי מר יוסי תמיד שואל לשלומי, ומבקש ממני שוב לספר לו."

"אני מסכים, וחצי שעה לאחר מכן מתקשרים אליי מהלשכה של ראש המוסד ויוסי מדבר איתי ואומר לי: "יש מצב שאתה חולה ואתה לא מדבר איתי?..עכשיו אני מבקש ממך שתספר לי ותבקש ממני כל דבר שבו אתה צריך עזרה, ובכל מה שאני יכול אני אעזור לך. אז אל תבזבז את הזמן, ותגיד לי במה אני יכול לעזור לך."  

"אני שואל אותו האם במקרה הוא מכיר את הרב פירר או את הארגון שלו, והוא משיב לי שאחת לכמה זמן הוא לומד עם הרב. ואכן מאוחר יותר הוא מדבר עם הרב, שמורה לי לשלוח את ה-MRI שלי, ומה יוצאים למסע מורכב, שהוא מלא בתקווה אך גם מלא באתגרים ענקיים."  

לצפייה במה שקרה לאחר מכן ולריאיון המלא, לחצו על הסרטון