"אסור לעצור את החיים": הרב פינטו על התמודדות עם אובדן

אובדן של אדם קרוב עשוי ליצור קושי של ממש בתפקוד היומיומי ולהוביל לשאלות גדולות ולעיתים אף לספקות באמונה. למה זה קרה? איפה היה הקב"ה בשעת הצרה? האם אנחנו יכולים עדיין להאמין בו לאחר אובדן כה כואב? איך ממשיכים הלאה? כיצד מתמודדים? 

שאלות אלו הן טבעיות ובריאות, ואסור להתעלם מהן. אלא, שעל אף הקושי והכאב, דווקא בעקבות האובדן יש הזדמנות לחזק את האמונה. אנו יכולים לפנות לתפילה ולחיפוש משמעות, להתבונן בחיים ולהעריך את הברכות והטוב שיש לנו. כך נוכל להבין שאפילו בשעת צרה, הבורא יתברך נמצא עמנו ומלווה אותנו בדרכנו. 

"אדם איבד אבא, אמא, ילד", מסביר הגאון הרב יאשיהו פינטו שליט"א, "אותו אדם אומר לעצמו שבלי האבא אין לו חיים כי הוא נותן לו פרנסה ועוזר לו. בלי הילד אותו אדם גם מרגיש שאין לו חיים. הקב"ה אומר תבכה ותקרע את הבגדים, זה מובן. אבל אסור לזרוק הכל ולהרים ידיים, מתוך מחשבה שכאן מסתיימים החיים. הקב"ה כבר ידאג למלא את מחסורך, אבל אין באמת משהו בחיים שבעקבותיו מותר לנו להרגיש שהחיים מסתיימים. אם אדם מגיע למצב שבעקבות פטירה של אדם קרוב הוא מחליט לעצור את חייו, אז הוא עובר עבירה קשה. הקב"ה תמיד נוטע בנו תקווה לא משנה מה איבדנו. כל הנחמות שיש בעולם הקב"ה שם בלב האדם".  

אובדן של אדם קרוב הוא אחד האתגרים הקשים ביותר שאדם עשוי להתמודד איתם בחייו. אלא שמתוך המשבר והשכול, ישנה הזדמנות פז לצמיחה רוחנית. כשאנו מתמודדים עם שאלות קשות, אנו נאלצים להעמיק את אמונתנו ולחפש תשובות. זו הזדמנות להתקרב לה', להתפלל בעוצמה גדולה יותר ולחפש משמעות בחיים. בתהליך זה, אמונתנו יכולה להתחזק ולהעמיק ולהוות לאדם מקור כוח ונחמה.