יהדות
שתיהן היו בדרכים, באוטובוס, מנסות להעביר את הזמן. הן התחילו לשוחח ביניהן על הא ועל דא, ותוך כדי השיחה הקולחת, הגיעו לבת של לאה – שבשעה טובה (?) התארסה.
שאלה האחת את חברתה: "האם את יודעת מי הוא החתן המיועד?"
"הוא קשור למשפחת כהן מרחוב X בעיר", השיבה החברה.
"באמת? מה את אומרת! אני מכירה את החתן, תדעי לך שהם לא יודעים על איזו כלה הם נפלו", אמרה האחת לחברתה, ולא המעיטה "בשבחה" של הכלה: "היא חוצפנית, איך היא עונה להורים שלה, לא אומרת שלום, פשוט בחורה לא נעימה... תגידי לי את, ככה מתנהגים?"
"כן את צודקת, ועם כבר פתחת את הנושא, היא באמת לא נראית אחת כזו שיש לה כבוד לאחרים. בקיצור, תדעי לך שהכל בא מהבית", סיכמה החברה.
כשהן בלהט הדברים, דנות ו"חורצות" את גורל הכלה, הן לא יודעות כי מאחוריהן באמת "נחרץ" עתידה של הכלה.
במקרה, כמה ספסלים מאחוריהן ישבה אם החתן העתידי, והחליטה להתפרץ לשיחה: "נשים יקרות, אני מודה לכן על המידע החשוב, אתן פשוט מלאכיות משמיים, אני אימא של החתן! איזה מזל ששמעתי את כל השיחה במקום הנכון, בזמן הנכון ולא לאחר החתונה. כי אני מבטלת מיד את האירוסין".
שתי הנשים נאלמו דום, לא זזו ולא היו מסוגלות להוציא הגה מפיהן, לתקן את הנעשה כבר לא היה אפשר.
___________________________________________
חלפו מספר דקות, האוטובוס הגיע לתחנה של "אם החתן", בכיוון לדלת היציאה היא ניגשה אליהן ואמרה: "את האמת? אני לא אם החתן. אבל שאלה לי אליכן, נניח וכן הייתי? כולנו יודעות, שהתוצאה הייתה איומה ביותר. נזק לשתי המשפחות, לחתן ולכלה, ועוגמת נפש שתיסחב איתם לאורך שנים. וכל זה בגלל לשון הרע – בגלל זה לא היו מתקיימים האירוסין והחתונה!"
כך האישה החכמה (שפעלה בצורה די מתוחכמת) גרמה להן להרגיש את חומרת לשון הרע שדיברו בניהן.
________________________________________
לצערנו, אירועים כאלה קורים לעיתים תדירות מדי, פטפוטים מיותרים פשוט הורסים בתים, מחרבים את עתיד ילדנו, וכן לא ניתן לאמוד את גודל הנזק שעלול להיגרם גם במישורים אחרים.
אומרים חז"ל: "לשון הרע הורגת שלושה: את האומרו את המקבלו ואת מי שמדברים עליו".
רוצים חיים טובים ומאושרים? קבעו באופן יומי ללמוד את הלכות לשון הרע: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". וכן עוד פסוק שיוכיח לנו את התועלת העצומה שיש: "שומר פיו פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי).