אל תדחקו חיים שלמים בשביל הרגעים המתים

השליחות בראי הפרשה - בהעלותך

חלשה דעתו של הכהן הגדול: אהרן מסתכל מהצד ורואה את חנוכת הנשיאים קורית בלעדיו. באותם רגעים הוא מצטער, אבל מסביר רש"י כי הקב"ה מנחם אותו: "חייך, שלך גדולה מהם - שאתה מדליק ומיטיב את הנרות".

הנרות שעליהם מדבר רש"י, מסביר הרמב"ן, זו המצווה של הדלקת המנורה, שתינתן לצאצאיו לדורי דורות: "הנר שלך, השלהבת של הילדים שלך, תמשיך להאיר כאשר הם יזכו להדליק את המנורה, והמצווה הזו תישאר איתם לדורות".

הפרשה מחדדת לנו עד כמה כשאנחנו מדליקים את האור בתוכנו, הוא ילך איתנו. עכשיו זה הזמן להתעלות בכל תחום שרצינו, להוציא את הכוח אל הפועל, להאיר ולהדליק את האש שבתוכנו. עד שתהא השלהבת עולה מאליה.

העבודה הזאת היא אישית והסוד שלה הוא בכוח הבחירה.

בכל רגע במהלך החיים אנו בוחרים. רובנו סבורים כי רק כאשר הישועה תעמוד על הפרק, רק אז  הבחירה הגורלית תקרה, רגע של... משמעות. אבל למעשה, כל רגע ורגע בחיים שלנו מורכב מאינספור החלטות משמעותיות: לקום ליום הזה עם קיתונות של מוטיבציה, לעשות פעילות ספורטיבית, להתפלל במתינות, להזדרז בפעולות הבית ועוד.

לעיתים אדם אומר לעצמו, אני לא משנה חיים עם "זוטות", אולם כל החלטה גדולה מתחילה מהחלטות קטנות. והמעלה של החלטה קטנה מסמנת לו כי הוא בכיוון של התקדמות. ואם לא התקדמת, ירדת, התרסקת. כי החיים הם שיפוע, שנאמר: "מי יעלה בהר ה'", ומי שלא עולה אל הקדושה, אל רצון ה', יתגלגל במדרון. כי אל הקדושה כל הזמן צריכים לעלות. ולא לפספס את "הרגעים המתים" בשביל חיים שלמים.

מסופר בפרשה שמשה רבינו מתמודד מול העם, הם מלאים טענות. והוא, מנהיג העם, לא יודע מה לעשות עם התלונות שלהם. הוא קורס, ואומר לה' שלא יוכל לשאת את העם הזה, והוא לא מוכן להמשיך לשמוע את כל מה שהם הבקשות שלהם, כי הם פשוט מתלוננים בלי סוף.

ומה הקב"ה עונה לו? "אספה לי שבעים זקנים", תאסוף לך שבעים זקנים שהם יהיו בעזרתך, וה' מוסיף שהוא יאציל (יעניק) מהרוח שיש למשה רבינו על הזקנים: "ואצלתי מן הרוח".

נשאלת השאלה למה הקב"ה צריך לקחת מהאור של משה רבנו בשביל 70 הזקנים? מה אין לו משלו?

והתשובה של אור החיים יפה: "כל הכוחות טמונים כבר במשה רבינו לעבור כל קושי, כן גם אצל כל אדם ואדם". לכל אדם יש את מסע חייו, אבל האור שנתן לנו ה' יכול להדליק את גם את האור של אחרים, עד שהאש שלהם תאיר מאליה.