הזדמנות של פעם בחיים להתעשר

היה פעם מהנדס שבשל ריבוי מהנדסים בעירו, התקשה למצוא עבודה. אשתו עבדה ככובסת בגדים כדי לקיים את פרנסתם. המהנדס, נחוש לשפר את מצבם, החליט לנסוע לעיר אחרת כדי להרוויח כסף ולהגדיל את פרנסתם. 

עם זאת, תוכניותיו קיבלו תפנית בלתי צפויה, כאשר גלים סוערים הפנו את ספינתו לאי לא מוכר בו שררו אפלה וחושך למשך מספר חודשים מידי שנה.  בתוך כך נודע לו כי המקומיים נהגו להאיר את סביבתם באמצעות חֶלֶב (שומן) במהלך החודשים החשוכים. 

המהנדס נשאר על האי, וחסך כסף בשקידה לאורך השנים. כאשר בסופו של דבר רצה לחזור הביתה, הוא גילה שהיציאה מהאי הייתה מסתורית ממש כשם הגעתו. הומלץ לו להמתין לספינה חולפת ליציאתו. 

בתום חודשים של המתנה, סוף סוף הגיעה ספינה. המהנדס, שכעת מכוון לרכוש סחורות יקרות ערך באי כדי למכור בעיר הולדתו, פנה אל הקפטן. הוא ביקש מקום על הספינה עבור 80 חביות, בכוונה לרכוש מוצרי פרימיום למסחר בעירו. 

כעת, מול החלטה באילו סחורות להשקיע, הוא ביקש עצה מתושבי האי: מהי הסחורה היקרה ביותר שבה שווה להשקיע ואותה שווה לרכוש. 

תושבי האי הודיעו לו שבאי שלהם, לשומן מן החי יש ערך גדול מזהב: קילוגרם וחצי של זהב שווה לקילוגרם חֶלֶב. שמח מהגילוי הזה, הוא רכש בשמחה 80 חביות חֶלֶב עם חסכונותיו שנצברו. 

עם זאת, הוא התעלם מהעובדה שבעיר הולדתו לא היה ביקוש לשומן, מה שהפך את השקעתו לבלתי מעשית. למרות זאת, הוא המשיך לקנות את החֶלֶב במחיר רב, והשקיע את מלוא הונו ברכישת 80 החביות. 

תוך כדי התבוננות בהעמסת החביות על הספינה, הבחין שחלק מהחביות אינן יציבות. הוא לקח רגע להעריך את המצב בחוף הסמוך, ומצא להפתעתו אבנים צבעוניות קטנות המפוזרות למכביר על החוף (בדומה לקונכיות על חוף). הוא אסף כמה אבנים, הניח אותן מתחת לחביות כדי לייצב אותן, אבטח אותן כראוי והתכונן למסע שלפנינו. 

עם שובו הגדול לעירו בלבוש מפואר, הוא הכריז בביטחון בפני אשתו שהם עתה עשירים, לאחר שהביאו סחורות שיבטיחו את שגשוגם לכל החיים. בשקיקה חשף את תכולת החביות. 

לחרדתו, החביות הכילו גושי שומן מקולקל, זאת לאחר שהחֶלֶב התקלקל בעקבות ההפלגה הממושכת. מאוכזב, הוא השליך את הסחורה ההרוסה לים וחזר הביתה כשפניו נפולות, מבלי אפילו מתנה אחת להעניק לילדיו. 

כשהבחין באבנים הצבעוניות, הוא חשב בהשלמה שהן יכולות לשמש לפחות מקור פשוט לשמחה עבור ילדיו. הוא אסף את האבנים באדישות ומסר אותן לילדיו בלב כבד. 

בינתיים, שכנו החכם והאמיד, צורף, ישב בביתו ולעג לאדם על רכישת החלב המגוכחת. אולם, הלעג שלו הפך לתדהמה כאשר ראה את הילדים משחקים באבנים, צבעיהם רוקדים באור ומשתקפים בחלונו. כשהבין את ערכן האמיתי של האבנים, הוא הגיע למסקנה שהאיש כנראה הפחית במכוון את עושרו בטענה שקנה חֶלֶב על מנת שלא לנקר את עיניי הסובבים באבנים היקרות. 

נחוש להתעמת עם האיש, הצורף ביקר את שכנו והעריך את האבנים, זיהה את ערכן יוצא הדופן. המום מהגילוי המרעיש, המהנדס התעלף מספר פעמים, ללא יכולת להבין את ההזדמנות שהוחמצה. שלו ידע את שווי האבנים היקרות, היה דואג למלא את החביות בהן ולא בחֶלֶב. 

במשל זה, שנועד להקנות לקחים מוסריים, אנו למדים כי אדם נכנס לעולם עם תוחלת חיים שעשויה להימשך שבעים או אפילו שמונים שנה, בדומה לכך שעומדות לרשותו כשמונים חביות. ניתנת לו ההזדמנות למלא את החביות הללו בכל מה שיבחר, הבחירות של האיש משקפות את ערכיו. וההחלטות מה לקחת מזה העולם, מצויות אך ורק בידינו. 

האדם החכם, המונחה על ידי לב נבון, בוחר למלא את חביותיו ביהלומים מטפוריים, המסמלים מצוות, צדקה וחסד ועיסוקים רוחניים. הוא מעדיף לנצל את זמנו בחוכמה, תוך התמקדות בביצוע מעשים טובים, בשמירה על מילוי חובותיו ותכליתו הרוחנית כאדם בעולם ולחיות חיים תכליתיים. 

לעומת זאת, אדם אחר בעולם מבזבז את זמנו על עיסוקים קלילים, וממלא את חביותיו בפינוקים שטחיים ובעניינים של מה בכך, של עולם החומר.  

בהגיעם לסוף מסע חייהם, הם עומדים בפני חשבון נפש בעולם האמת, שבו הם נחקרים על מעשיהם ותרומתם. 

בתחושה של גאווה שלא במקומה, אספן ההנאות החומריות נזכר כי לכל רכושו ונכסיו שאסף בזה עולם הארציות, אין כל ערך בעולם הבא, הממד הרוחני, שבו מתבקשים לתת דין וחשבון על המעשים המשמעותיים והקשרים הרוחניים שהזניחו במרדף אחר הנאות ארציות. 

חשוב לדעת לבחור נכון ולמלא את חיינו בתפילות, מצוות ומעשים טובים, שהם האבנים הטובות והמרגליות של העולם הבא. שנזכה, אמן כן יהי רצון.