האם הקב"ה משנה לנו את המחשבות?

ישנו פסוק בגמרא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" - ישנם כידוע לכל, דברים התלויים באדם ודברים שאינם תלויים בו. התנהלותו ובחירותיו של האדם והדרך בה הוא בוחר ללכת, אלו דברים שבידי האדם. מה שברשותנו, בכוחנו לשנות.  

לא פעם אנו עושים טעויות בדיבור או במעשים וכתוצאה מכך סופגים את ההשלכות ההרסניות. במצבים כאלו אדם צריך לזכור את הפסוק "משיב חכמים אחור, ודעתם יסכל".  

בגמרא מסופר שכאשר הרומאים הציבו מצור על ירושלים, ראה רבן יוחנן בן זכאי, אחד מגדולי הדור דאז, שירושלים עומדת ליפול בידי הרומאים. המצב היה ירוד גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה כלכלית. ירושלים לכתחילה יכלה להתקיים המון שנים בעודה במצור, אלא שהיו שם בריונים שרצו לדחוף את העם למלחמה מתוך רצון להשיב לעם ישראל את כבודו, ולכן שרפו מחסנים שלמים של תבואה ושמן. בעקבות כך החלה תקופת רעב בירושלים.  

רבן יוחנן ביקש לצאת מירושלים ונתקל בקבוצת הבריונים, שבראשה עמד בן אחותו. אותה הקבוצה לא אפשרה לאיש לצאת וסגרה את החומות, מלבד כאשר היו הלוויות והיה הכרח לצאת מן העיר.  

קרא רבן יוחנן לאחיינו ודיבר אל ליבו לעצור את האגו ולאפשר לאנשים להיכנס ולצאת. הסכים לכך מנהיג הקבוצה אך אמר לרבן יוחנן כי אם ישנה את דעתו לכיוון אחר, יהרגו אותו. 

גיבשו ביחד עסקה שעל פיה תופץ שמועה כי רבן יוחנן חלה ובהמשך יעשה עצמו כמת וכך יתאפשר לו לצאת מירושלים ולהגיע ללגיון הרומאי. כך היה, פרסמו בירושלים כי גדול הדור חלה ודאגה רבה התפשטה בעיר. אחד מהמעטים שעליו ניתן להישען חלה. בהמשך הודיעו כי רבן יוחנן נפטר והתקיימה הלוויה המונית. הגיעו לשערי העיר כדי לצאת החוצה ונתקלו שוב באותה חבורת בריונים. תמהה החבורה האם רבן יוחנן באמת נפטר והציעה לדקור אותו בחרב על מנת לוודא שהוא אכן מת. כל העם התקומם וכעס על ההחלטה לדקור רב צדיק כזה ולבזות אותו גם לאחר ש"נפטר". בסופו של דבר הצליחו לשכנע את החבורה להוציא את הרב מירושלים ולאחר מכן ניגש רבן יוחנן אל מחנה הרומאים והובא בפני הנציב העליון שלהם.  

כאשר נכנס רבן יוחנן אמר לנציב "שלום אדוני הקיסר". בתגובה השיב לו הנציב כי הוא חייב פעמיים מיתה על משפט זה: פעם אחת על הכינוי "קיסר" שהרי קיסר נחשב כהורדה במלכות, בדרגה. והפעם השנייה על כך שהגיע אליו רבן יוחנן מאוחר ולא פעל לשלום עוד לפני. 

השיב לו רבן גמליאל כי עד כה לא הגיע מכיוון שחומת העיר סגורה והבריונים לא מאפשרים לאיש להיכנס ולצאת ולכן העמדי פני מת על מנת שיאפשרו לו לצאת. באשר לכינוי קיסר, בשלב זה רבן גמליאל ממש מסכן את חייו עם ההסבר שנותן, שנשען לחלוטין על פסוקי דרשה מהתנ"ך. אמר לו רבן גמליאל כי על פי מה שהוא רואה ירושלים עומדת ליפול בידיים שלו. בית המקדש ייפול אצלו, ועל פי הכתוב ביהדות, בית המקדש ייפול בידיים של מלך. כתוב: "והלבנון באדיר ייפול" - לבנון זה בית המקדש, שנבנה מארזי הלבנון, באדיר - זה מלך. כלומר בית המקדש ייפול בידי מלך ולכן זה אומר שהינו מלך. 

רבן יוחנן בן זכאי היה בטוח מאוד וידע כי מה שקיבלנו בביאור של התורה שבכתב, זו אמת לאמיתה. בעודם מנהלים שיח, מגיע שליח מאובק מרומא, זינק מהסוס, נכנס לאוהל, משתחווה בפני הנציב ומעדכן אותו כי הקיסר ברומא מת והסנאט הרומאי מינה אותו לקיסר. על אף שהיה עוין לרבי יוחנן, התפעל מאוד מכך שחזה את מינויו לקיסר, ואפשר לו לבקש בקשה בתמורה.  

ביקש רבי יוחנן את יבנה וחכמיה, שהתורה לא תשתכח ולא תיהרס הישיבה של לומדי התורה שהיתה בעיר. הבקשה השנייה היתה להביא רופא שירפא את רבי צדוק, שצם הרבה שנים בשביל שבית המקדש לא ייחרב ונחלש.    

נשאלת בגמרא שאלה חשובה ומתבקשת: מדוע לא ביקש רבן גמליאל מאותו קיסר שלא יחריב את בית המקדש וישאיר אותו בשלמותו? 

הגמרא עונה שתי תשובות. אחת מהן היא "משיב חכמים לאחור ודעתם יסכל", על כל גדלותו וחוכמתו של רבן יוחנן, כאשר היתה גזירה מאת הקב"ה שבית המקדש ייחרב, אזי השיב ה' את דעתו לאחור, סיכל את דעתו על מנת שלא יחשוב על זה ולא יזכור לבקש את זה באותם הרגעים.  

התשובה השנייה המובאת בגמרא היא כי ייתכן שרבן יוחנן כן חשב לבקש את הבקשה הזו, אבל ידע כי אם יבקש בקשה כה גדולה, הוא לא יקבל דבר.  

מכאן אנו למדים שגם כאשר אדם עשה טעויות בדברים שהם בידי שמיים. כמו לדוגמא בענייני פרנסה, שרצה לקנות דירה ובסוף עשה טעות ומישהו אחר תפס אותה. על האדם לזכור שיש דברים שלכתחילה הקב"ה מכוון לכך שנסיט את המחשבה הרציונלית שלנו, מכיוון שהוא כבר החליט עבורנו מראש ויודע האם הדבר נכון עבורנו או לא. לכן אל לאדם להלקות את עצמו ולחשוב מחשבות שאינן מיטיבות ועשויות להוריד אותו למטה.