לקראת שבת
כל אחד מאיתנו מבקש מהקב"ה את הברכה הגדולה שלו. התורה אומרת כי הברכה הגדולה ביותר שהקב"ה יכול להעניק לאדם היא "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום" - שלום זו הברכה הגדולה ביותר שהקב"ה נותן לבני האדם בבריאה. יותר מכך, הגמרא אומרת כי השלום הוא הכלי קיבול שמחזיק את הברכה.
אם אדם רוצה גם לקבל את הברכה וגם לשמר אותה, מה שמחזיק אותה זה השלום. כנגד השלום ישנה המחלוקת, שהיא בגדר שורש הרע והפורענות. ההרס והמוות הבאים על הבריאה, נובעים כתוצאה מהמחלוקת. ממש כמו במחלוקת קורח ועדתו- אנשים טובים חלקו על צדיקים ובכך גרמו למחלוקת שפתחה את האדמה ובלעה ילדים בני יומם. כל זאת מכיוון שהיכן שישנה מחלוקת, לא שורה יראת אלוקים, ומטבע כך גם אין שכינה וברכה. היכן שיש שלום, וויתור ואהבה, שם נמצאת השכינה ושם מבחינים ברכה האמיתית.
הרב אהרון טויסיג סיפר סיפור המלמד ומראה לנו מה מעשינו גורמים בשמים. על פי הסיפור, בבית מדרש של חסידי נדבורנא בבני ברק, מתפללים האנשים באופן סדיר, כאשר כל אחד מהם משלם דמי חבר ולפי כך עולה בתורו לתורה, ולפעמים משמש כחזן בבית הכנסת. כך לפי בקשתו.
אחד המתפללים הגיע אל גבאי בית המדרש ואמר לו כי בעוד חודש יש אזכרה לאימו, וברצונו לעלות למפטיר וגם להיות החזן בתפילת מוסף. הגבאי בדק ביומן וקבע עם אותו מתפלל שכך יהיה.
עברו הימים וכאשר הגיע היום, נרגש הגיע האיש לבית הכנסת. כשהגיע לבית המדרש הבחין באדם שאינו מתפלל בקביעות במקום, בעודו מתווכח עם הגבאי ומתעקש להיות המפטיר ולהיות חזן בתפילת המוסף מכיוון שגם לו יש יום אזכרה של אחד מקרוביו.
הגבאי לעומת זאת עמד על שלו ואמר כי המפטיר והמוסף כבר שמורים למתפלל אחר. אותו יהודי היה ירא שמים וחשב בינו לבין עצמו, האם יועיל שיעשה נחת לאימו שבשמים בעוד ישנו יהודי אחר השרוי בצער? האם זה יעשה טוב לאמא שלו? ככל הנראה לא.
ניגש האיש אל הגבאי ואמר לו כי הוא מוותר לעלות למפטיר ולהיות חזן בתפילת המוסף ומעניק את האפשרות לאדם השני, מתוך מחשבה שהוויתור הזה יהיה לעילוי נשמת אימו המנוחה בתקווה שיגרום לה לנחת בשמים.
התפילה הסתיימה וחזר האיש לביתו שמח וטוב לב. ביום ראשון, כאשר חזר לבית הכנסת רעד כולו. שאל אותו הרב טויסיג מה קרה, וסיפר האיש לרב כי במוצאי שבת קודם, התגלתה לו אימו בחלום כשהיא כולה מוארת ולבנה ואמרה לו כי בכל שנה כאשר הוא מתפלל ועולה לתורה בעבורה, מעלים אותה בעוד דרה למעלה ומשדרגים אותה. אלא שהשנה, אמרה לו האם בחלום, השדרוג היה יוצא דופן. העונג שקיבלה היה חריג ביותר, משהו שעד היום לא קיבלה. האם סיפרה כי שאלה בשמים מדוע זה כך והשיבו לה מכיוון שבנה וויתר. הוסיפה האם כי ביקשה רשות לרדת ולומר לבנה בחלום כי הוויתור שלו, הרצון להעניק לשני ושתמנע מחלוקת, עשה רעש גדול בשמים וגרם לה לנחת רוח הרבה יותר גדולה מאשר אם היה עולה להיות מפטיר וחזן. זה כוחו של השלום. אם השלום מועיל לנפטרים, קל וחומר שלנו החיים, לכל עם ישראל. הכוח העיקרי שלנו הוא באחדותנו. שנזכה לאהוב תמיד איש את רעהו, אמן כן יהי רצון.