גם אנשים מכובדים עוברים את הקו האדום

השליחות בראי הפרשה – קרח

הנושא העיקרי והמרכזי בפרשה הוא סיפור המחלוקת של קרח נגד משה רבינו.

קרח חכם מופלג, עשיר, איש חשוב מאוד. נמנה עם המשפחות המכובדות ביותר. המשרה שהוא מחזיק בה רק מוסיפה לאגו שלו, כשהוא עצמו היה מנושאי הארון, חלק מהסיירת של הלווים.

דווקא מהמעמד הבכיר הוא תאב לעלות לשלב הבא - להיות כהן. "כי כל העדה קדושים", טוען קרח. "כולם שווים, ואפילו משה אינו קדוש".

הסירוב שקרח מקבל גורם לו לרקום מזימה יחד עם דתן ואבירם. עם ישראל יצא פיזית ממצרים, אבל מצרים לא יצאה ממנו. ולמרות שהחבורה החדשה מנסה לגרור את העם למטה, משה מנסה להשכין שלום איתם.

"עד כאן!", אומר משה, כשנופלת לו ההבנה שהם חצו את הקו האדום. הוא מבקש מה' להענישם.

בואו ננסה להבין רגע את הכאב של קרח, איך הוא הגיע למצב הזה? איך הוא שכח מהתפקיד הבכיר שלו?

כדי להיכנס לנעליים של קרח, ניתן דוגמה: אדם שכל חייו מתאמץ למען העבודה, "חי את העבודה", מנסה לעלות לצמרת. אבל יום אחד אומרים לו: "שמע, התקדמת, הכל טוב. פה תעצור".

לא צריך להיות קרח כדי להבין את התחושות הקשות. את האכזבה מההשקעה. כל אחד עלול לחוש כך.

העבודה של כל אדם פה היא כפולה – גם לנצל את כוחותיו ויכולותיו, את המרחב שניתן לו. ומאידך לא לעבור את התחום המותר. לקרח היה כל מה שביקש. אם זה כסף, מעמד, כבוד, חוכמה – הכל! אבל הוא השתמש בידע שלו לרעה.

האיבר שהכי קשה לנו להשתמש בו זה המוח. אנחנו משקיעים הרבה כסף, זמן ומאמץ בלימודים. "אה... לא כל כך זוכר", יענו חלק גדול מהאנשים שסיימו לימודים. אבל אם תפגוש אדם שעבר טלטלה בחייו, פיטורין או עסק שנכשל, הוא יענה לך שהוא למד המון. "למדתי לסמוך על עצמי", "למדתי לפעול על פי האינוטאיציה שלי", וכו'.

הסיבה לפער נובעת מכך שאמנם ידע תיאורטי זה חשוב, אך הוא לא העיקר. הידע שספג קרח על עבודת הלויים היה מבורך, אבל האם הוא ספג גם ידע מעשי? כזה שיקנה לו איך להתנהל בשטח? במציאות היומיומית המורכבת?

בל כורחנו אנחנו נאלצים ללמוד להתגבר, להתנהל בשוויון נפש מול התמודדויות שהחיים מציבים לנו.