"תנעלו את הדלתות": המוהל מהשבעה באוקטובר בסיפור מטלטל

הרב ראובן פילו הוא מוהל אזורי באופקים והסביבה ומתנדב בארגון זק"א. תחילתה של המתקפה הרצחנית של חמאס בשבעה באוקטובר, לא מנעה מראובן לקיים את שליחותו נאמנה ובמסירות לשם שמים יוצאת דופן, מה שהוביל אותו לשמירה מיוחדת מאת אליהו הנביא. הרב לא שיער לעצמו את גודל האסון המתרחש, כאשר הדברים החלו לחלחל רק כאשר מצא עצמו מתנדב בהתעסקות עם גופות עד חמש לפנות בוקר. כעת הוא משחז בראיון מיוחד את מה שהתחולל באותה השבת הקשה. 

"בשש וחצי בבוקר מתחיל רצף של אזעקות ואני מבין שקורה משהו לא רגיל", מספר ראובן, "ההערכה שלנו היא בד"כ שכנראה חוסל מישהו בכיר וזו תגובה שלהם לחיסול. הפעם זה היה סיפור אחר. התחלנו כרגיל את התפילה בבית הכנסת ובאמצע התפילה הגיע הבן שלי ואמר לי שיש מחבלים באופקים ושצריך לסגור את בית הכנסת."  

אביחי פילו, בנו של ראובן, שמתנדב במד"א, משחזר את הרגעים: "אני בדרך כלל לא מפחד מאזעקות", מספר אביחי, "חמש שנים לא היו אזעקות באופקים. אבל אני שומע מטח של ירי ומבין שכנראה כיפת ברזל מפספסת. לא חשבתי שיש איזה אירוע רציני. רצתי לכיוון האופנוע שלי והנעתי אותו ואז אני מקבל שיחה ממוקד מד"א שבה אומרים לי לא לצאת לאף מקום, לחזור הביתה, לסגור תריסים ולנעול את הדלתות. חזרתי להתפלל בבית הכנסת רגיל ובדרך הביתה אני שומע צרורות של יריות, משהו לא רגיל. התקשרתי לנהג אמבולנס אצלנו והוא מספר לי שירו על האמבולנס שלו ועל אמבולנס נוסף ושיש שלושים הרוגים. השעה אז שבע וחצי בבוקר. עזבתי את הכל והכנסתי את כל המשפחה שלי לבית של חמותי, תוך שאני מבהיר להם שלא ייצאו מהבית. התחלתי לרוץ בכל בתי הכנסת ולהודיע להם שיעצרו את התפילה ושיש מחבלים באופקים ומעל 30 הרוגים של כוחות הביטחון. ביקשתי מכולם לסיים הכל וללכת להתבצר בבית."  

"התפילה הסתיימה ואני חזרתי הביתה", ממשיך לספר הרב ראובן, "התחלתי להתארגן לשתי בריתות שהיו לי באותו היום. תכננתי להקדים ולהגיע אליהם לפני הזמן על מנת להרגיע אותם בשל המצב ולהיות בטוח שהכל מתנהל כשורה. באותו הזמן לא הערכתי את האירוע נכון, והתחלתי לצעוד לכיוון המקום שבו היתה אמורה להתקיים הברית. מעליי היה מסוק משטרתי שהוגיע כי יש סכנה וכולם צריכים להיכנס לבתים. הוא אפילו פנה לאנשים מסוימים מאופן אישי וביקש מהם להיכנס לבתים ולנעול את הדלת. אליי באופן אישי לא פנו מהמסוק ואני ממשיך ללכת. אני מגיע לצומת ורואה בצד שמאל ניידות משטרה, בעוד יריות נשמעות."

"הבנתי שאירוע מתנהל בצד הזה והמשכתי לצד ההפוך, שם התקיימה הברית הראשונה. הגעתי לבית ודפקתי בדלת, כשאני שומע מתוך הבית קריאות שלא לפתוח, בהתאם להוראה שהתקבלה מפיקוד העורף. צעקתי להם שזה המוהל והם פתחו לבסוף. כולם עדיין היו בפיג'מות ולא ערוכים כמובן לשום ברית בשל השעה המוקדמת. עזרתי להם להתארגן אבל נתקלנו בבעיה שלא היה מניין. הצלחנו לגייס בקושי כמה מתפללים מבית הכנסת הסמוך והשלמנו מניין. הברית ב"ה עברה בהצלחה. יצאתי מהבית בסיומה לברית השנייה, על אף הפצרות של כולם שלא אצא מהבית ואשאר שם בשל הסכנה. התחלתי לצעוד ושאלתי את עצמי איך זה שאני לא מרגיש שום פחד". 

לצפייה בראיון המלא לחצו על הסרטון