הניסים לא עזרו להם. הם עדיין רוצים להשתמט

סדרי עדיפויות נכונים – לפרשת מטות מסעי
ההצעה המקורית
בפרשתנו אנו קוראים אודות בני ישראל שעסוקים בהכנות אחרונות לקראת כניסתם לארץ המובטחת. שני שבטים, בני גד ובני ראובן התברכו בעדרי צאן ובקר רבים מאד. הם חששו שהנחלה שיקבלו בארץ ישראל לא תספיק להם, ועל כן פנו למשה רבנו ובפיהם הצעה ובקשה: "אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה, אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (לב, ה). במקום לקבל את הנחלה שאמורים היו לקבל בתחומי ארץ ישראל, הם מעדיפים לקבל נחלה אחרת, בצידו המזרחי של הירדן.
כיצד מגיב משה רבנו לבקשתם? קרוב לארבעה עשורים לאחר אירוע המרגלים, שהשפיע על בני ישראל במדבר, משה חשש ממרי נוסף, שעלול להשפיע על העם. חטא המרגלים דחה את כניסתם לארץ המובטחת בארבעים שנה, תוך נדודים במדבר. ולא זו בלבד, אלא שמתו במדבר כל הדור שיצא ממצרים ולא זכו להיכנס לארץ ישראל. נכחד דור דעה, שחווה את ההתרחשויות הגדולות של קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, ירידת המן ועוד ניסים רבים ועצומים. משה נושא נאום ארוך שמתפרס על פני עשרה פסוקים ובהם דברים קשים כגידים, נזיפה בבני גד ובני ראובן על רצונם לשבת בעבר הירדן. 

ההצעה המשופרת 
לשמע דברי התוכחה מקיימים שני השבטים התייעצות. הם מבינים את יסוד דברי משה, ועומדים על עיקרי דבריו – חשש מפני "השתמטות", שעלולה להתפשט ולגרום למרי אזרחי. הם חוזרים אל משה עם הצעה "משופרת". תכליתה – על אף שלא נקבל חלק בעבר הירדן המערבי – בארץ ישראל, אנו נהיה חלק מחלוקת הארץ. ראשית "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". תחילה ניישב את צאננו ובקרנו, בהמשך נדאג למקום יישוב לילדינו, ואז נירתם למשימה החשובה. "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם... לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ".

תגובת משה רבינו
משה רבינו שומע את תגובתם לתוכחתו הנוקבת ותוכנם מתיישב על ליבו. הצליחו להסיר את החששות בטיעונים הגיוניים. ומנאום גוער ומייסר הוא עובר לנשיאת דברים בנימה שונה לחלוטין. 
עם זאת, כשהאזין לתשובתם, שמעו אזניו דברים צורמים מאד. הפריע למשה שבסדר הדברים הם התייחסו תחילה להסדרת מגורי בעלי החיים, "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה", ורק לאחר מכן התייחסו להשתקעות ילדיהם, באמרם "וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". משה מורה להם את הסדר הראוי: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם" (פסוק כד). 
חז"ל מבארים את דברי בני גד ובני ראובן, תוך ביקורתיות רבה, וכך אומרים: "בני ראובן ובני גד עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה 'גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו'. אמר להם משה: אינה כלום, אלא עשו את העיקר עיקר. תחילה בנו לכם ערים לטפכם ואח"כ 'וגדרות לצאנכם'... אמר להם הקב"ה: אתם חיבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות, חייכם אין בו ברכה עליהם" (מדרש רבה כב, ט).

בקשה מעודכנת
בני גד ובני ראובן קיבלו את תוכחתו, הבינו את המסר ושינו את סדר דבריהם. הם שבו למשה וניסחו את בקשתם מחדש: "וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה, טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד". הפעם הקפידו להזכיר את תחילה את ילדיהם ורק לאחר מכן את הצאן והבקר. 
בחיי כל אחד מאיתנו, נתקלים אנו יום – יום בדילמות של העדפות, בכל תחום של חיים – אישי, מקצועי או חברתי. כשאנו מתמודדים עם משימות, מטרות ואתגרים, היכולת לקבוע סדר עדיפויות משפיעה על הצלחתנו ויכולתנו לנהל את הזמן והמשאבים שלנו ביעילות. מכאן שסוד ההצלחה הוא סדרי עדיפויות נכונים.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר