אתם זורקים הבטחות לאוויר?

השליחות בראי הפרשיות - מטות-מסעי

פרשתנו פותחת בדיני נדרים. השבועות והנדרים הם מההלכות החמורות ביותר, ודווקא בהם יש פרצה נוראית - יש כאלו שעל כל דבר, קטן או גדול, בכל שיחה או ויכוח הם מביאים את שורת המחץ: "בחיי שכך קרה". וצריך לדעת שזה עוון חמור: "איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה... לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה".

התורה מחדדת לנו לשים לב מה יוצא מפינו. מעשה בינאי המלך שהיו לו אלפיים עיירות, וכולן נחרבו בגלל שנשבעו על האמת. אנשי אותם העיירות נהגו להישבע על כל דבר, ולמרות שקיימו את אותן השבועות שנדרו – הם מצאו את מותם. נבין שאסור להישבע אפילו על האמת, קל וחומר על אלו שנשבעים על השקר.

רש"י מצביע על המילים: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו – יעשה", כל אדם צריך לעשות את כל מה שהוא כבר אמר שיעשה. והפירוש שלא יהפוך את מילה שלו לחולין. רש"י מתכוון שאם אתה לא מתכוון לעשות דבר מסוים, פשוט אל תוציא אותו מהפה שלך. עלינו להתייחס לדיבור בכובד ראש, כדי שלא יחשב כחולין (חסר משמעות).

כולנו יודעים שלמילים יש כוח. יש להן השפעה, לטוב ולמוטב. הדגש הוא על מילה שנאמרה שלא במקום או בעיתוי לא נכון, וגם אם מדובר בבדיחה שנזרקה לאוויר ואותו אדם נפגע ממנה.

אדם שאומר דברים ומשתדל לעמוד בכל מה שהוא אומר, כמה חשוב ובעל ערך הוא נראה בעינינו. אנחנו יכולים לסמוך עליו, לתת בו אמון, וכאשר נצטרך משהו - נדע שהוא עומד לצידנו, כי הרי יש לו מילה! ולעומתו האדם שמפזר הבטחות באוויר, ולא שם לב מה הוא אומר, ברוב הפעמים לא נאמין לו, כי הפך את המילה שלו, הפך אותה לחולין.

כך גם ביחס לעצמנו - הבטחנו לעצמנו לעמוד במילה שלנו והעמידה ביעד מאתגרת? נוכל לספר לאנשים אחרים שאנחנו בתחילתו של שינוי, זה ייתן לנו מוטיבציה לעשות את זה בשטח.