מדוע הקב"ה מעניש את האדם?

העונש האלוקי אינו עונש במובן המקובל, אלא תהליך של ניקוי רוחני עמוק. הקב"ה אינו מעניש מתוך כעס או נקמנות, אלא מתוך רצון עז לטהר את האדם מהכתמים הרוחניים שדבקו בו. בדומה לרופא המנתח גידול סרטני מתוך מטרה להציל את חיי המטופל, כך הקב"ה מעניש את האדם כדי להסיר את הרוע והחטא שהצטברו בנפשו.

הכאב והצער הנובעים מהעונש הם אמצעי להשגת מטרה נעלה יותר. הם נועדו לעורר את האדם מתרדמתו הרוחנית, לגרום לו להתבונן במעשיו באור ביקורתי, ולהבין את ההשלכות ההרסניות של החטא על עצמו ועל סביבתו.

דוגמה לכך ניתן לראות בסיפור דוד המלך ובת שבע. החטא הנורא שביצע דוד הביא עליו עונש קשה, אך עונש זה לא היה סוף פסוק. הוא שימש כזרז לתהליך של חזרה בתשובה עמוקה, שהובילה את דוד להפוך לאחד מגדולי המלכים והמשוררים בתולדות ישראל.

העונש האלוקי אינו עונש אחיד המתאים לכל, אלא כלי חינוכי מותאם אישית לכל אדם ואדם. הקב"ה, בידיעתו האינסופית, יודע בדיוק איזה סוג של עונש יגרום לאדם מסוים לחזור למוטב. העונש מותאם לחומרת החטא, לאופיו של האדם ולנסיבות חייו.

כך, למשל, אדם שחטא מתוך תאוות בצע עשוי להיענש באובדן רכושו, כדי ללמד אותו את ערך הכסף ואת הסכנות הטמונות בחמדנות יתר. אדם שחטא מתוך גאווה עשוי להיענש בהשפלה פומבית, כדי להראות לו את אפסותו ולהחזירו למידת הענווה.

משל התרנגולות של הסבא מסלבודקה מדגיש את ההבדל בין ניקוי חיצוני לפנימי. החבטות בתרנגולת מסירות את הלכלוך הגלוי לעין, אך משאירות את הלכלוך הפנימי, הנסתר מן העין. לעומת זאת, התעופה באוויר מנקה את התרנגולת מבפנים ומבחוץ, ומסירה את כל הלכלוך, הגלוי והסמוי כאחד.

כך גם האדם. הייסורים והקשיים שהוא חווה בעקבות העונש מסירים את החטאים הגלויים לעין, אך לא בהכרח את השורש הפנימי של החטא. רק תהליך של התעלות רוחנית, של חזרה בתשובה אמיתית, יכול לנקות את האדם מבפנים ולהסיר את שורש החטא מליבו.

עיקר הבנייה הרוחנית של האדם אינה נעוצה בעונש, אלא בעבודת ה' בשמחה ובשלמות. העונש הוא רק כלי עזר, זרז לתהליך. השמחה וההתעלות הרוחנית הן המפתח לצמיחה והתפתחות אמיתית.

האדם השמח בעבודת ה' אינו זקוק לעונשים כדי להימנע מחטא. הוא נמנע מחטא מתוך אהבה לקב"ה ומתוך הבנה עמוקה של התורה והמצוות. הוא מבין שהתורה והמצוות אינן גזרות שרירותיות, אלא מתנה יקרה מהקב"ה, המכוונת את האדם בדרך האושר והשלמות.

עונשי הקב"ה, למרות הכאב והצער שהם גורמים, נועדו לטובת האדם. הם משמשים כלי ניקוי, חינוך והתעוררות רוחנית. עיקר הבנייה הרוחנית, לעומת זאת, נעוצה בעבודת ה' בשמחה ובשלמות. האדם השמח בעבודת ה' הוא אדם חופשי, אדם שאינו זקוק לעונשים כדי ללכת בדרך הישר