איזה צדיקים נפטרו בחודש אב?

אהרן הכהן - נולד בשנת ב' אלפים תפ"ז לאביו עמרם ולאמו יוכבד, אחיו של משה רבנו ומרים הנביאה. הוא היחיד שתאריך פטירתו כתוב בתורה. נטמן בירדן (באחד ההרים בדרום-מערב ירדן, סמוך לעיר פטרה).

אלעזר בן אהרן הכהן - נולד במצרים, אחיהם של נדב ואביהוא איתמר. בנו השלישי של אהרן הכהן (אחיינו של משה רבנו ע"ה). שימש ככהן הגדול השני (לאחר הסתלקות אביו). הסתלק בשנת ב'תקט"ז,  2516 לבריאת העולם. מקום קבורתו על פי המסורת בגבעת פנחס שבעוורתא, דרום-מזרח לשכם.

המקובל רבי יוסף ברוק - נולד בשנת ה'תרס"ט (1909) בלוב לאביו ר' שמעון ואמו מרים. בגיל שבע התעוור ועל אף זאת שקד בלימוד התורה יחד עם רבי יעקב כחלון. בשנת תשי"ד (1954) עלה לארץ ישראל. למד בירושלים, בישיבת 'פורת יוסף' שבקטמון, ואחר כך עבר בישיבת 'נהר שלום' במחיצת המקובל מרדכי שרעבי זצוק"ל . למד בבית הכנסת בית-אל מפי המקובל רבי יצחק כדורי זצוק"ל. רבי יוסף, העניק בביתו מחסה לבחורים שלא נקלטו בישיבה. הסתלק בשנת ה'תשמ"א (1981).

רבי משה שטרן - נולד בהונגריה בשנת ה'תרע"ה (1915), בילדותו למד תורה במחיצת אביו ר' אברהם ועם סבו, הרב יוסף משה טיגרמן. אחרי כן למד בישיבת פרשבורג, במחיצת עקיבא יוסף. לאחר השואה כיהן כרבה של העיר דברצן (הונגריה). מחבר הספרים שו"ת "באר יעקב". הסתלק בשנת ה'תשנ"ז  (1997)ונטמן וורברידג' (ניו- ג'רזי).

רבי שמשון אשכנזי מאוסטרפולי - בשנת ה'ש"ס (1600) נולד באוקראינה, בעיר קוריץ, לרבי פסח מקוריץ. אמו הייתה ביתו של רבי שמשון בצלאל, אחיו של המהר"ל מפראג. רבי שמשון הוא בעל האיגרת המפורסמת הנחשבת כבעלת סגולה לשמירה מפורענויות לכל בשנה (נהוג לקרוא אותה בערב פסח) המודפסת ברוב הגדות פסח. נהרג על קידוש ה' בשנת ה'ת"ח   (1648). ספריו: 'דן ידין', עטרת פז, נפלאות חדשות על התורה ועל המגילות. נטמן באוקראינה.

רבי רפאל אנקווה - נולד במרוקו בעיר סלא בשנת ה'תר"ח (1847) לאביו רבי מרדכי ואמו ביידה. רבי רפאל למד וינק תורה מרבי יששכר אצראף שהיה ראש ישיבה ואב בית הדין של העיר סלא במרוקו, ונשא את בת רבו לאשה. בהיותו בגיל 32 מונה לדיין בכיר בבית דין הרבני סלא, ושמו התפרסם בעקבות פסיקותיו. בשנת ה'תר"ס (1900) הקים ישיבה. בגיל 71 התמנה לרב הראשי של יהדות מרוקו. בהיותו בגיל שמונים קיבל "אות עיטור כבוד" מהממשל הצרפתי. ספריו: 'פעמוני זהב', חידושי רא"ם. הסתלק בשנת ה'תרצ"ה (1935).

רבי מנחם עזריה - המכונה: הרמ"ע מפאנו. נולד באיטליה בעיר בולוניה שנת ה'ש"ח  (1548) בצעירותו למד בוונציה עם חכמי העיר ומקובליה. מגדולי המקובלים באיטליה. שקד על לימודי הקבלה מרבו רבי עזרא מפאנו. ובשנת של"ד (1574) מונה על ידי רבי יוסף קארו לפקח על הדפסת הספר "כסף משנה". ספריו:  יונת אלם - על חכמת הקבלה. פלח הרימון - על פרדס רימונים ועוד.

רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי - האר"י, המכונה האר"י הקדוש. נולד בירושלים בשנת ה'רצ"ד (1534) לאביו רבי שלמה (המיוחס לשושלת של רש"י ולדוד המלך ע"ה) ולאמו שרה. בהיותו בגיל שמונה נפטר אביו ר' שלמה, ועבר יחד עם אמו למצרים. שם גדל במחיצתו של דודו, אחי אמו רבי מרדכי פרנסיס, ונשא את בתו לאשה. למד תורה מרבי בצלאל האשכנזי במצרים. נחשף לספרי הקבלה ושקד עליהם יום ולילה. זכה לגילוי אליהו הנביא, והפציר בו לעלות לארץ ישראל לעיר צפת, שם יפגוש את רבי חיים ויטאל, כדי ללמד אותו את תורת הקבלה. בשנת הש"ל (1570) הגיע לעיר צפת עם רעייתו, שתי בנותיו ושני בניו. שם לימד את תורת הקבלה לתלמידו רבי חיים ויטאל . בתו נישאה לבנו של רבי יוסף קארו, בתו השניה נישאה לרבי שלמה סאגיס, ראש ישיבה בצפת. בניו הם רבי שלמה לוריא ורבי משה לוריא.

רבנו האר"י הקדוש כתב שירי קודש רבים, אזמר בשבחין ועוד. הסתלק בשנת: ה'של"ב  (1572). ספריו נערכו על ידי תלמידו המובהק, רבי חיים ויטאל. נטמן בבית הקברות העתיק בצפת, סמוך לרבי משה קורדוברו, הרמ"ק הקדוש.

רבי חיים עוזר גרודרזנסקי - בשנת תרכ"ג שנת (1863) נולד לרבי דוד שלמה בליטא בעיירה איווה. למד בישיבת וולוז'ין, מחבר הספר שו"ת אחיעזר, שאלות ותשובות בהלכה, בחלקי שולחן ערוך. הסתלק בשנת ת"ש (1940) נטמן בבית העלמין החדש בוינה.

רבי אריה פינקל - נולד בתל אביב בשנת ה'תרצ"א (1931) לרבי חיים זאב פינקל (מנהל ישיבת מיר). למד בילדותו ב"אור התלמוד", והיה אחד התלמידים הראשונים של ישיבת פונוביץ', ולמד במחיצת רבי ברוך דב פוברסקי. נישא לאסתר גיטל. לאחר פטירתה בשנת ה'תשי"ג (1953), נישא בשנית לחנה. שימש כבעל תפילה בימים נוראים בישיבת מיר במשך יובל שנים. היה לראש הישיבה במודיעין עילית (ברכפלד). הסתלק בשנת ה'תשע"ו (2016) בהלווייתו השתתפו עשרות אלפי איש, נטמן בהר-המנוחות.

רבי שמעון אגסי - נולד בבגדד בשנת (1852) למד בישיבת בית זילכה. נישא לרחל בשנת (1879) ועבר ייסורים רבים בחייו. למד במחיצתו של המקובל רבי יהודה פתייה ובמקביל לתורה, עסק במסחר כדי להתפרנס ולא להזדקק לאחרים. נשא דרשות ברבים, למד קבלה, פירושים לספר "שער הגלגולים". הקים את אגודת "תומכי תורה" לפרנס תלמידים ומורים. נולד לו שלושה בנים ושתי בנות. אחד מבניו, אהרן, נפטר בערב חתונתו. אחרי כן נולדו לו עוד שני בנים, עזרא ציון ואליהו חיים, ועוד שלוש בנות. תלמידיו הם רבי יעקב מוצפי, רבי אפרים הכהן, רבי סלמאן חוגי עבודי. אחד מספריו שכתב הם על שם בנו שנפטר בערב חתונתו. הסתלק בשנת ה'תרע"ד (1914)ונטמן בבגדד.

רבי יצחק ניסים - הרב הראשי לישראל. נולד בבגדד, עיראק בשנת ה'תרנ"ו (1895) לאביו רבי רחמים ולאמו עמאם. נישא לויקטוריה. רבותיו היו הרב צדקה חוצין ורבי שמעון אגסי. עלה לארץ ישראל בשנת 1925. בשנת ה'תשט"ו (1955) נבחר להיות הרב הראשי הספרדי בישראל. תלמידיו: הרב יעקב הלל שליט"א והרב מרדכי אליהו זצ"ל.  ספריו: לדור ולדורות , שו"ת היין הטוב. בשנת  1960, ביוזמתו של הרב הועלו עצמותיו של החיד"א לארץ ישראל ונטמנו בהר המנוחות. הרב יצחק ניסים הסתלק בשנת ה'תשמ"א (1981) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

יששכר בן יעקב אבינו - הבן התשיעי של יעקב אבינו מלאה. נולדו לו ארבעה ילדים: תולע, ישוב, פוה ושמרון. נטמן בחברון.

רבי מסעוד חי רוקח - נולד באיזמיר שבטורקיה לאביו רבי אהרן רקח. למד במחיצתו של רבי יצחק כהן רפופורט ורבי חיים אבולעפיה. בשנת תק"ט (1749) עלה לארץ ישראל והיה כשד"ר (שילוחא דרבנן) - יצא לקהילות יהודיות בגולה כדי לגייס תרומות לקיומו ולחיזוקו של הישוב היהודי בארץ. כשסיים את שליחותו שב לטריפולי שבלוב, והתבקש מבני הקהילה להישאר. היה דמותו רוחנית ותורנית שהשפיעה לטובה על כל יהודי לוב. ספריו "מעשה רקח" - על משנה תורה לרמב"ם ועוד. הסתלק בשנת תקכ"ח (1768) ונטמן טריפולי שבלוב.

רבי יצחק בלאזר, המכונה ר' א'יצלה מפטרבורגר. נולד בוינה בעיירת שניפישוק בשנת ה'תקצ"ז (1837). היה מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט. בשנת (1862) כיהן ברבנות בפטרבורג במשך שש עשרה שנה. בשנת ה'תרס"ד (1904) עלה לארץ ישראל במקביל ללמוד התורה עסק לפרנסתו "בוועד הכללי". הסתלק בשנת ה'תרס"ז (1907) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

רבי יצחק לייב קצנלנבוגן - נולד בבלארוס לרבי יוסף, שקד בלימוד התורה יומם ולילה, כיהן כאב בית דין בעיר ברסט בבלארוס. הסתלק בשנת ה'תקצ"ב (1932) ונטמן בבלארוס.

רבי נתן נטע שפירא מקרקוב, כינויו על שם ספרו "מגלה עמוקות". אביו רבי שלמה שפירא, העניק לו את שמו, על שם סבו. נולד בשנת ה'שמ"ה (1584) היה מרבני פולין, מחשובי המקובלים. בשנת ה'שע"ז (1617) דרש בקהילת קרקוב והיה לראש ישיבה, והחזיק מוסדות צדקה. כתב אלף פירושים שונים על האות א' הקטנה, הכתובה במילה 'ויקרא' שבתורה, אך רובם לא שרדו. הסתלק בשנת ה'שצ"ג (1633) , על מצבתו חקוקות המילים:"פה נטמן איש אלוקי קדוש מן הקדמונים מגלה עמוקות ורזין ומטמונים הוא שאומרים עליו שדיבר אליו אליהו פנים אל פנים", נטמן בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב.

רבי מרדכי בירדיגו המכונה "המרבי'ץ". נולד במרוקו לרבי יוסף בשנת ה'תע"ה  (1715). בצעירותו למד תורה עם בן דודו רבי משה בירדיגו, שהיה אב בית דין בעיר מקנס. שימש כרב העיר, השיב תשובות הלכתיות לכל רחבי מרוקו ועסק בשחיטה. הותיר אחריו כמה ספרים שו"ת דברי מרדכי - שאלות ותשובות על ארבעת חלקי שולחן ערוך. חידושים על הש"ס ועוד כתבי יד שטרם הודפסו.

התנא רבי נחום איש גמזו - דור שני לתנאים, רבו של רבי עקיבא. מקור שמו מובא בתלמוד הבבלי (מסכת תענית): מדוע קראו לו נחום איש גמזו, גם זו? מפני שעל כל דבר שקרה אמר "גם זו לטובה", נטמן בעיר צפת.

רבי אשר פרלוב מסטולין - נולד לאמו חווה בסטולין בשנת ה'תקפ"ז (1827), למד תורה בחיק אביו רבי אהרן מקרלין בעל "בית אהרן". עם פטירת אביו בשנת ה'תרל"ב התמנה למלא את מקומו כאדמו"ר החמישי. כיהן כשנה אחת בלבד כאדמו"ר בשל מגפה בעיר דרוהוביטש לכן כונה "האדמו"ר הצעיר". הסתלק בשנת ה'תרל"ג (1873) ולאחר הסתלקות בנו רבי ישראל מסטולין (הינוקא) מילא את מקומו, נטמן באוקראינה.

רבי רפאל יהושוע עזריאל, נולד בירושלים בשנת ה'תרל"ה. בעת לידתו נקרא בשם יהושוע. בילדותו נוסף לו השם רפאל (1874). רבו היה רבי יעקב מאיר, מנהל ישיבת "אוהל יעקב". פרסם חלק מחידושיו במאסף (כתב עת תורני), הסתלק בשנת ה'תשי"ט   (1959)ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

רבי ישראל זיתון - נולד בתוניס בשנת (1840), בצעירותו למד במחיצתו של רבי ישועה בסיס, הרב אברהם הכהן יצחקי ורבי אברהם חג'אג'. בשנת ה'תרנ"ח (1898) בהיותו בגיל 58 השיב בבית דינו אלפי תשובות שנשלחו אליו מכל ערי תוניסיה. בשנת ה'תרע"ח (1918) היה לראש הרבנים בתוניסיה. ספריו: 'זית רענן' - על שולחן ערוך ועוד מאות כתבי יד שטרם הודפסו.

רבי יעקב כולי, המכונה "מעם לועז". נולד בירושלים לרבי מכיר חונך בקדושה, מיעט בשינה והיה עוסק בתורה הקדושה. הגיע לצפת שם ערך את כתבי יד קודשו של סבו, ונסע עד לקושטא כדי להדפיס את ספרי סבו, רבי משה בן חביב. עדות נדירה כתב החיד"א וזו לשונו:"הכרתי תוקף פעולת הצדיק מורנו הרב יעקב כולי הפלא ופלא, כי היה סופר מהיר ובקי בש"ס ובפוסקים ובמפרשים, וכנראה בספר 'מעם לועז' אשר חיבר כדי לזכות את הרבים, אשריו ואשרי חלקו". הסתלק בשנת 1732  ונטמן בטורקיה.

רבי לוי יצחק שניאורסון, המכונה רבי לויק. נולד בשנת ה'תרל"ח (1878) ברוסיה לאביו רבי ברוך שניאור ולאמו רחל. היה אחד מרבני העיר יקטרינוסלב שבאוקראינה. בשנת ה'תר"ס (1900) נישא לחנה. את סמיכתו לרבנות קיבל מרבי חיים מבריסק. בשנת ה'תרצ"ט (1939) נאסר הרב שניאורסון בשל פעילותו בהפצת יהדות (שהיו אסורות על פי החוק), ולאחר שנה שלמה של ייסורים בכלא -  נחקר ונשפט. הפסיקה הייתה שישלח לגלות, לעיר צ'ילי בקזחסטן. במשך ארבע היה בעיר המרוחקת. כשהסתיים ריצוי העונש - התמנה לרב בית הכנסת בעיר אלמא אטא. ספריו הם ילקוט לוי יצחק על התורה, פניני לוי יצחק ועוד. הסתלק בשנת ה'תש"ד  (1944)ונטמן בקזחסטן.

רבי אהרן רוקח - האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז. המכונה המהר"א מבעלז. נולד באוקראינה בעיר בלז בשנת ה'תר"ם (1880) לאביו רבי יששכר רקח (הזקן האדמו"ר השלישי) ולאמו בתיה רוחמה. גדל במחיצת סבו, רבי יהושע רוקח. לפני פטירתו אמר דרשה בליל שבת, פרשת עקב ה'תשי"ז (1957) וזו לשונו: "כשאבא או רבי נפטר מהעולם, אם בניו או תלמידיו ממשיכים להתנהג בדרך הטוב שהוא לימד אותם, הם מרבים את שכרו של האבא או הרבי בעולם העליון". דבריו אלה התפרשו מאוחר יותר על ידי החסידים כצוואה מפורשת של הרבי. והנה במוצאי שבת לאחר הדרשה נפטר בבית החולים שערי צדק. נטמן בהר המנוחות בירושלים.

רבי רפאל מיוחס - נולד בירושלים בשנת ה'תס"א (1701) לרבי שמואל מיוחס. בשנת (1756) כשהוא בן 55, התמנה לראשון לציון מחכמי ירושלים. ושימש בתפקיד זה עד פטירתו. הסתלק בשנת ה'תקל"א    (1771)ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

רבי יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלר - נולד בשנת ה'תרנ"ט (1899) לרבי חיים פרץ ולאמו ברכה. בהיותו בן 11 התייתם מאביו, ולכן אמו חזרה למשפחתה לעיירת הורונוסטייפל, אוקראינה. כינויו הוא על שם העיירה. בילדותו למד בישיבת נובהרדוק. התגייס לצבא של האימפריה הרוסית. בשנת ה'תרפ"ה (1925) הוציא לאור את ספרו הראשון "שערי תבונה". בשנת ה'תרפ"ז (1927) נשא לאשה את פעשא מרים קרליץ, בתו של שמריהו יוסף קרליץ. אחותו של "החזון איש", והוא ששידך בין השניים. בשנת ה'תרצ"ד (1934) עלה לאונייה שמפליגה לארץ ישראל, והתיישב בבני ברק. ה"סטייפלר" היה כבד שמיעה, ולכן כל הפונים אליו הגיעו עם פתקים, מכתבים. והיה משיב ומברך אותם לאחר הקריאה. בנו הוא לא אחר מרבי חיים קנייבסקי. הסתלק בשנת ה'תשמ"ה (1985) ונטמן בבני ברק.

רבי אפרים זלמן מרגליות, נולד בבלארוס בשנת התקכ"א (1760) לרב מנחם מרגליות. למד אצל דוד רבי אלכסנדר סנדר מרגליות, ולאחר מכן בישיבת של רבי יצחק אייזיק מקוריץ. התמסר ללימוד התורה וסירב לקבל על עצמו משרה רבנית. אילן היוחסין שלו ושל משפחת מרגליות מיוחס לרש"י ולדוד המלך. אחד מספריו המפורסמים הוא "מטה אפרים". הסתלק בשנת ה'תקפ"ח  (1828).

רבי יעקב משולם אורנשטיין, המכונה ה"ישועות יעקב", בילדותו אביו נפטר. נולד בעיירת סטנוב שבאוקראינה בשנת ה'תרל"ה (1775) והיה לרבה של לבוב. בשנת תקס"ה (1804) התמנה כרב וראש ישיבה בלבוב על כיסא אביו. ספרו המפורסם הוא "ישועות יעקב"- על שולחן ערוך ועוד ספרים נוספים. הסתלק בשנת ה'תקצ"ט  (1839), נטמן בלבוב.

רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, המכונה "יואליש". נולד בהונגריה בעיירת סיגט בשנת תרמ"ז (1887) לאביו רבי חנניה יום טוב ליפא ואמו חנה. עוד משחר נעוריו דרש ברבים. טרם חתונתו קיבל כתבי סמיכה משמונה רבנים. בשנת 1932 ביקר בירושלים. ספריו: "ויואל משה", "דברי יואל" - על הגאולה, הסתלק בשנת ה'שתל"ט (1979)  ונטמן בארצות הברית בקרית יואל.

המקובל רבי יהודה משה יהושע פתיה - נולד בבגדד (עיראק) בשנת ה'תרי"ט  (1859), לרבי משה בן הרב יהושוע ולאמו חנה. כבר מילדותו החל ללמוד תורה. אחרי כן המשיך לבית המדרש "בית זלכה". כילד האזין לדרשותיו של הרב יוסף חיים. בגיל 17 הוסמך למורה הוראה, על ידי עבדאללה סומך, וכבר אז החל ללמוד את תורת הקבלה, וכן למד במחיצתו של ה"בן איש חי". היה עורך תיקוני נפש, ואף הוציא דיבוקים (מין רוח שאוחזת בבין האדם) כפי שמתואר בספרו "מנחת יהודה הרוחות מספרות", והיה בקיא בפתרון חלומות. בשנת ה'תרצ"ד (1933) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בתקופת השואה היה עורך תיקון חצות בקבר רחל. תלמידו חכם רבי סלמאן מוצפי זצוק"ל. על מצבת קברו חקוקות המילים: "והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך". הסתלק בשנת ה'תש"ב (1942) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

רבי אברהם חיים עדס (ענתבי) - נולד לרב יצחק ולאמו רחל בעיר בחלב (סוריה) בשנת ה'תר"ך (1859). בצעירותו למד במחיצת הרב מרדכי עבאדי והרב עזרא טוויל הכהן. בהיותו בגיל עשרים נישא לצ'לחה (בת הרב של העיר חלב). למד במחיצתו של הרב יצחק שרים, ועם הזמן גם לימד תלמידים שהפכו לרבני העיר. בשנת ה'תרנ"ו (1891) עלה לארץ בירושלים בעזרת רבי שלמה מוסאיוף. נמנה ממייסדי ישיבת המקובלים "נהר שלום". נודע לרבים כאחד שנושא את רוח הקודש. אחד מספריו הוא תורת אברהם. הסתלק בשנת ה'תרפ"ה (1925), בצורה מחרידה - הרב נדרס על ידי אוטובוס שעלה על המדרכה. נטמן בהר הזיתים בירושלים.

רבי שמואל סלנט - נולד לרבי צבי הירש בעיר וולקוניק בעיירת ביאליסטוק (רוסיה) בשנת ה'תקע"ו (1816) . בילדותו למד במחיצת אביו ולמד מהרב צמח שפירא. עם השנים התפרסם בשם "העילוי מקיידן", ולאחר מכן למד בסלנט בישיבת וולוז'ין. הוסמך לרבנות על ידי הרב אברהם אבלי (ראש אב בית דין). בשנת ה'תר"א (1841) הגיע לירושלים שם התגורר בדירה קטנה וצנועה. גייס כספים למען יהודי ירושלים. וכן אסף כסף למען בניית בית הכנסת החורבה. הסתלק בשנת ה'תרס"ט  (1909)ונטמן בהר הזיתים בירושלים.