יהדות
מרדכי שנוולד, בן 34 מהגולן, הוקפץ בשביעי לעשירי למילואים ונלחם בעוז בתוך עזה. באחד הקרבות שוגר נ"ט ופגע במרדכי, שמיד עף באוויר ואף נפצע. הוא שבר 11 צלעות מתוך 12 ונחבל בראשו וברגלו, אך הראש המשיך לתפקד גם בתנאים לא תנאים והאמונה יוצאת הדופן ומעוררת ההשראה עמדה לו בשעות הקשות ומחדדת לכל אחד מאיתנו, כמה חשוב לא לוותר ולדבוק במטרה מתוך תחושת שליחות ואמונה של ממש.
"גדלתי בארץ פרא. רמת הדולן זה מקום מאוד יפה. עם השנים עברנו למודיעין. קצת התגעגעתי לכל הטבע ולכל מה שיש מסביב, אז היום אני גר במשאית. אני אוהב לנגן בכינור ובאופן כללי אוהב מוסיקה. זו זכות גדולה להיות פה בארץ ישראל ולבחור מקום לחיות בו שבוע."
"יש פה כרם נהדר, יש פה יקב נהדר, אנשים טובים. אנחנו באזור של הרי ירושלים. כשהייתי בן חמש, דוד שלי, מאיר, נהרג. הוא היה כנר מאוד מחונן ובאזכרה שלו, ב-11 חודש, הראו וידיאו שלו נמגן בכינור. בדרך הביתה אמרתי להורים שלי שאני רוצה לנגן בדבר הזה. התחלתי ללכת לקונסרבטוריון, ולמעשה מכתה א' ועד היום אני ממשיך לנגן וללמוד, בעיקר קלאסי אבל הרבה סוגים נוספים."
"בשביעי לעשירי אני הייתי בירושלים. קיבלתי טלפון וישר הוקפצתי יחד עם היחידה שלי. משם אנחנו יורדים לכיוון עזה. אנחנו נכנסים לקרב בערב שבת. אני רואה שהצוות שלי קצת לחוץ. בסופו של דבר אנחנו נכנסים עם כוח מאוד גדול לתוך עזה ואף אחד לא יודע מה הולך לקרות. באופן טבעי יש לחץ."
"אני מנסה לחשוב מה אפשר לעשות ונזכר פתאום שהרב בבסיס הביא לי מיץ ענבים "תירוש" לקידוש. אני פותח אותו ומתחיל להגיד קידוש. כולם מתחילים פתאום לשיר "לכה דודי" במנגינה המקובלת, חבר'ה דתיים ולא דתיים שרים יחד ומזייפים, העיקר לצעוק. כולם עם אוזניות, זה טנק, אתה חובש קסדה שמחוברות אליה אוזניות ומיקרופון שצמוד ואתה שומע את כל הצעקות האלו בתוך האוזניים. כולם ככה מתחזקים ומתחזקים ואז משהו השתחרר, ככה נכנסנו פנימה לתוך עזה והתחלנו את הקרב."
לצפייה בריאיון המלא, לחצו על הסרטון.