הצפה של בחירות. איך אדע לחיות כמו שאני מבין?

השליחות בראי פרשת ואתחנן

משה רבינו מתחנן על עצמו להיכנס לארץ ישראל, רש"י מפרש כי שורש המילה ״תחנונים״ היא חינם. משה רבינו מתפלל לבורא עולם והתחנן שגם אם הוא אינו ראוי לכך. להעניק לו מתנת חינם ולאפשר לו להיכנס לארץ. הוא ציפה שעם ישראל יתפללו עבורו, אך כשראה שהם לא ״מזיזים״ את עצמם לכיוון התפילה, הבין שהוא צריך להתפלל עבור עצמו.

הקב"ה עונה לו: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר רב לך ואל תוסיף אלי עוד בדבר הזה", ה' עונה למשה במקום להתמקד במשאלה של מה שלא השגת, תתמקד במה שכבר השגת. עלה אל ראש הפסגה ושא עיניך וראה את כל התמונה. לפעמים אדם כל כך שקועים בבקעה או במישור, ולפעמים רק צריך את הושטת היד הזו, שתעזור לו לראות את הסיטואציה מזווית אחרת, גבוהה יותר.  

לכן ה' מבקש ממשה לעסוק בטקס פטירתו, כדי שזה יהיה משמעותי ולא טרגי, קבל את ההפסד, ועכשיו תשמש בתבונה במה שנותר לך כדי להפוך את חייך למשמעותיים גם ברגעיהם האחרונים.

אלמלי נכנס משה רבינו לארץ ישראל, לא הייתה נחרבת לעולם. לפיכך בזכות משה רבינו שעמד וראה את הארץ למרחוק – הארץ נשארת תמיד בקדושתה אפילו בזמן החורבן (מפי שמועה).

החיים מלאים מאבקים, שכל מטרתם להגיע אל היעד, עוד הישג ועוד הישג, כולם רוצים לממש את היכולות שלהם עד תום, זה דבר מבורך בהחלט. אך האם אדם זוכר היכן לעצור, לבדוק, לעלות אל ראש ההר ולראות מה המטרה שלי? לאן אני רוצה להגיע בכל הסיפור הזה? האם אני ממוקד?

כאשר אדם שם מול עיניו במחשבה, בדיבור ובמעשה את המטרה שלו, הוא ממקד את כוחותיו לעבר המטרה הנכספת. לאותו הדבר שהוא מייחל אליו, הוא יגיע בעזרת ה׳. ואילו אדם שכן פועל אבל מפצל את הכוחות לכל מיני מטרות ״חשובות ונחוצות״, יראה כי הדבר יקשה עליו להצליח במטרת העל שלו. 

לכן, כאשר כל אחד רוצה להגיע להישג רוחני או אחר בחיים, עליו לכתוב לעצמו את המטרה, מה הפעולות הנדרשות על מנת שיגיע לשם, ולבסוף יכתוב לפניו איך היא תראה בזמן שהוא כבר השיג אותה.