מבט אחד שקירב לאבא שבשמיים

בחור אחד שלומד בבית ספר תיכון וגדל במשפחה רחוקה מאוד משמירת תורה ומצוות, שאפילו קידוש היא לא היתה עושה, סיפר לי את המעשה הבא:

"יצאתי לבלות עם חברים בליל שבת ונסעתי הביתה לפנות בוקר, עם מוזיקה בווליום גבוה, פתאום, ברחוב שהיה ריק עד לפני רגע, נאלצתי לבלום, מולי עבר במעבר החצייה יהודי עטוף בטלית".

פתאום, כך הוא מספר, הוא הרגיש שמשהו קורה בתוך הלב שלו. "כאילו משהו מעורר את הנשמה שבתוכי". הוא הנמיך את השירים, להרגיש שמשהו "לא בסדר": "איך יכול להיות שזה מה עושה בכל שבת? אני יהודי!

הייתה לי בר מצווה, ומאז אפילו לא הנחתי תפילין ולא הייתי בבית הכנסת."

בניסיון להחזיר את עצמו למציאות, אמר הבחור לעצמו: "מאיפה באתי? 

מועדון, ולאן אתה הולך? לישון". ואז, נזכר במשפט ששמע פעם: "דע מאין באת ולאן אתה הולך". הוא פתאום הרגיש צורך עז לעשות חשבון נפש.

"איך אני נוסע ברכב ביום כל כך קדוש?!"

"את אותו מראה של יהודי עטוף בטלית צועד לבית הכנסת, אני לא אשכח לעולם" אמר לי.

מאז, התהפכו כל חייו: "קיבלתי על עצמי ללכת לבית הכנסת בכל ליל שבת. בסיום התפילה, אני ניגש לפרוכת, תופס בה חזק ומנשק.

תחושת הקרבה לבורא עולם מחממת לי את הלב המעניקה לי שמחה אמיתית שחודרת לנשמה".

אחר כך, קיבל על עצמו לקום בבוקר לתפילות שחרית. "קניתי טלית נאה והחלטתי ללכת לבית הכנסת בדרכי, פגשתי שוב את אותו יהודי, שוב עטוף בטליתו, חוזר מהתפילה המוקדמת".

"הפעם הוא חייך אלי חייך חיוך חביב ,וברך אותי בברכת 'שבת שלופה, מאז הוא לא מוכן לוותר על שמירת שבת בעד שום הון שבעולם.

"זה ממש מאין עולם הבא! סיפרתי את זה לחברים שאיתם הייתי מבלה בשבת, אמרתי להם: 'רק טעמו את הטעם המתוק ותיראו בעצמכם!, מאז, המפגש הקבוע שלנו עבר לבית הכנסת. את אותו יהודי אני עדיין פוגש מדי פעם. הוא לא יודע שמבט אחד שלו גרם לי לשמור שבת. גם הורי זכו להתחזק, והם מחכים לי בכל ליל שבת שאחזור מבית הכנסת ונשיר יחד 'שלום עליכם'.