יהדות
הכל התחיל בשבת אחרי הצהריים. הייתה זו השבת השנייה בלבד שהוא שמר. הוא החליט שהוא לא נוסע, לא רואה טלוויזיה ולא משתמש בטלפון. תפילות - עוד לא היו בתכנון.
כשטייל ליד ביתו, הוא חלף ליד בית הכנסת השכונתי בדיוק בזמן מנחה. הרגע הנעלה ביותר של השבת, ספר התורה, עת הרצון הכי גדולה לקבלת התפילה - אבל אין מניין! גבאי בית הכנסת נשלח לגייס "עשירי". "היי!" הוא פגש לפתע את הנער הצעיר. "תוכל להשלים לנו מניין? בזכותך נתפלל, נאמר קדיש וקדושה, נוציא ספר תורה!"
הבחור הסכים. על ראשו הונחה כיפה לבנה מבריקה עם החותמת "אשל - אולם אירועים", והוא נכנס לבית הכנסת. "יש לך זכויות עצומות", אמר לו הגבאי, "לא היינו יכולים להתפלל בלעדיך". ובפעם הראשונה בחייו, הבחור שלנו עמד בתוך בית כנסת. הוא החזיק
סידור בפעם הראשונה בחייו. הוא הציץ לכיוון היושב לידו כדי להבין באיזה עמוד התפילה. וכך "סחב" את כל התפילה, מאלתר ומנסה להדביק את הקצב. כשעמד לצאת, ניגש אליו הגבאי: "אולי תישאר איתנו לסעודה שלישית?". הבחור הסכים, נטל ידיים, וסעד עם מתפללי בית הכנסת.
לפתע קם אדם אחד, לבוש בחליפה. היה זה אברך שנמנה על מתפללי בית הכנסת והחליט למסור דרשה לעורר את הציבור.
הוא דיבר על אמונה וביטחון בבורא עולם, וציטט את הספר "חיי עולם" של רבי יעקב ישראל קניבסקי, המכונה ה"סטייפלר". הבחור היה מרותק במשך כל השיחה. בסיומה, הוא ניגש אל האברך ושאל אותו: "מאיפה אני יכול גם לרכוש את הספר עליו הרב דיבר?"
"תוכל למצוא את הספר בבני ברק, בבית בנו של המחבר, הרב חיים קניבסקי", השיב לו. כבר למחרת השבת הוא נסע לבני ברק כדי לרכוש את הספר התורני הראשון בחייו. החוויה הרוחנית שספג ברחובות בני ברק ובסמטאות המובילות אל ביתו של מרן שר התורה זצ"ל נספגו באותו בחור צעיר.
אחרי שקרא את כל הספר "חיי עולם" הוא רצה עוד. הוא קנה עוד ספר ועוד ספר - עד שהתמלאה הספריה שלו בלא פחות מ־1500
ספרי קודש! ומי יודע מה היה קורה אם היה מניין באותו יום גם בלעדיו?