אין פשרות. כדי להגיע לברכה יש להתרחק מאנשים טמאים

השליחות בראי הפרשה – ראה

פרשת השבוע פותחת בנאומו של משה רבינו לעם ישראל: "ראה אני נותן לפניכם ברכה וקללה". למעשה משה מסביר להם את דברי ה', שאם לא ינהגו בדרך הישר, ימצאו את חייהם בקללה. ספרוני מסביר כי אין דרך אמצע, והכל מוכרע לצד אחד בלבד, טוב או רע.

התלמוד מספר על עוף שנקרא ראה. כשמו כן הוא, רואה למרחוק. מקום מושבו של ה"ראה" הוא בבבל, ומשם הוא מביט אל הארץ רואה בה רק את החסרונות. ומסיבה זו בדיוק  נאסר באכילה ונחשב כטמא.

אם כן, הבחירה החופשית ניתנת לאדם. הראיה עשויה להיות מתועלת לאפיקים חיוביים, אך גם עלולה להיות מתועלת לכיוון שלילי ומסוכן. הקב"ה ברא לנו עיינים, את היכולת לראות, אבל התועלת של הראיה מסורה בידי האדם. איך הוא יראה את חייו, יתרגם אותם למשהו חיובי או חלילה להיפך.

ברוב הייאוש והציפיה אנחנו תרים אחר פתרון, הופכים כל אבן. אבל התורה מזהירה אותנו: "כי יקום בקרבך נביא", יש אנשים שמחזיקים אישיות "מזויפת". פלוני מוחזק בעיני הבריות כאחד ש"רואה", בכוחותיו הטמאים הוא מכניע אנשים תחת השפעתו.

בעבר, התורה דיברה והנחתה אותנו להיזהר מנביאי השקר. ואילו היום, שאנחנו רואים מיני "מקובלים" שמבטיחים ארמונות (רק בחול), ומכוח אותה הראיה מגיעות לאדם צרות צרורות.

לכאורה, לכל אדם יש קשיים בחיים ותקופות לא פשוטות, לכן אם האדם רוצה להצליח בכל תחום בחיים, אל יתפשר על דרך האמצע. הדרך שנראית כקלה ונוחה, ואמנם נותנת תשובה רגעית אך בפועל מפילה לשאול תחתית.

האחיזה באדם שיעניק לנו את הישועה אינה נכונה, היא רק תוליך אותנו בדרך חתחתים, וגם את האמונה בבורא נאבד ברגעי האחיזה בכוחות הטומאה. חלק גדול מהאמונה שלנו בה' היא להאמין שהוא שומע אותנו, משגיח עלינו, ורואה כל פעולה שאנו עושים. כל מאמץ נרשם אצלו, כל יגיעה וכל אנחה שאדם עושה, ה' רוצה שנמשיך לעשות את ההשתדלות, ובעיקר להאמין שרק הוא יכול להביא לנו את ההצלחה והישועה.