לקחת אחריות ולנצח את הדחיינות

השליחות בראי הפרשה – שופטים

בפרשה השבוע מונה דינים שונים השייכים למלחמה ולאומץ הנדרש בשדה הקרב. בתחילה פותחת התורה בהוראה כללית ליוצא למלחמה: "לא תירא מהם כי ה' עמך", שאם האדם פוחד ממישהו יתבונן על מי נותן לאותו האדם את הכוח, אם כך מוטב שאתיירא מה' בלבד.

בהמשך מונים את כל אלו אשר לא יצאו למלחמה: "ודברו השוטרים אל העם לאמור מי האיש אשר בנה בית חדש... ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו... ומי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה".

והמשיכו לדבר אל העם ולציין את האדם אשר מפחד לצאת למלחמה: "מי האיש הירא ורך הלבב", על האדם שיוצא למלחמה ומפחד שישוב לביתו, המלחמה היא כנגד גם היצר שרוצה להחליש את העם.

אין מידה בנפש האדם אשר עוצרת אותו כל כך כמו הפחד, וידוע המשפט המוכר: "כל מה שרצית נמצא בצד השני של הפחד".

לפני כמה שנים רציתי להגשים את החלום שלי ולהתחיל לעבוד בו, כדי להתמקצע הייתי צריכה להירשם לקורס מסוים. אמרתי לעצמי שאני עמוסה, ש"אגיע לזה בפסח". מהון להון מצאתי את עצמי עסוקה בכל דבר אחר שאפשר, בלי להירשם וההרשמה נסגרה, השנה הסתיימה.

מחקרים מצביעים על כל אחד מתוך חמישה אנשים שלוקה בדחיינות. זה הפער בין הכוונה שלכם לבין מה שקורה ברגע האמת - ברגע שמבטיחים לעצמנו כל פעם מחדש וזה לא קורה האמון שלנו בפני מה שנאמר יורד.

לפעמים אנשים נמצאים במקום עבודה לא אהוב עליהם. הם רוצים להתפתח, לצלול לאפיקים חדשים, אבל רק המחשבה הפחדנית של  "מה יהיה במקום החדש?", "האם אני אתפרנס מזה בצורה טובה?" – גורמת לדחות שוב ושוב את הטיפול באותה הבעיה שמפריעה.

הדבר הראשון כדי לנצח את הדחיינות, קודם כל צריך לדעת שהיא קיימת. כשאתה דוחה זה לא כי אתה עמוס, אלא כי יש לך פחד להתמודד.

אז איך פועלים בשטח? נדלה מתוך כל הבעיות דבר אחד שמפריע, ונשאל את עצמנו: איך אנחנו מקדמים את הנושא הזה היום? כמובן, מדובר בעניין קטן, אך כזה שמזכיר לנו כל עת את קיומו. ונסכים שהפחד יהיה חלק מהדרך. בהצלחה