סוף שנה הגיע. והגיע הזמן לא להעלים מטרות

השליחות בראי הפרשה – ניצבים וילך

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם...": הפנייה של משה לעם ישראל מבטאת הסתכלות בגובה העיניים, אין הבדל בין נשיא השבט ועד לחוטב העצים, כולם עומדים, ניצבים ושווים לפני ה' יתברך.

ולמה אומרים "ניצבים" ולא "עומדים", אלא שהמילה ניצבים מעלה קונוטציה אקטיבית יותר - ללכת בקומה זקופה. והקב"ה שואל, יש לכם יציבות? רבי חיים ויטאל נותן את התשובה בשם האר"י: כל דור שמתנסה במאבקי נפש אדירים, הוא דור גדול יותר שאם כך הקב"ה לא היה מנסה אותו.

יש זמנים שהאדם "עומד" במקום. משמע, הוא פשוט מרגיש שכל פעולה שעשה לא הפיקה את התוצאה. אכן הניסיונות קשיים, הטלטלות הנפש שמביא היצר עומדות לרועץ - אבל יש זמנים שעליו להתחיל ללכת בתמימות, להמשיך בדרך גם בלי ההבטחה שיצליח.

רק מלקרוא את המילים אנחנו כבר נלחצים. מה סיכום שנה? איך היא עברה? איך חלפה ביעף? יש הרבה דברים שחלמנו ולא הגשמנו!

אז ההרצה בראש של ההספקים מהשנה האחרונה, יבהירו לנו שעשינו לא מעט. ובצד השני של המתרס, מה עם כל מה ששאפנו לעשות? אין טעם להלקות את עצמנו על אלו. רמיסת הערך העצמי שלנו לא תתדרבן אותנו לנקוט בצעדים שונים ממה שעשינו השנה.

הדבר החשוב הוא לחיות עם בשלום עם עצמנו. אם חנות רוצה להכניס סחורה חדשה לחג, היא צריכה לנקות את המדפים, לעשות מכירת חיסול של כל העודפים. וכמוה, גם אנחנו - צריכים לסלוח על כל הדברים שלא הצלחנו להגשים.

החלטות בומבסטיות הן דרך ללא מוצא. שינויים גדולים לא עובדים. הדבר הראשון הוא והחשוב ביותר – הוא אנרגיה טובה. מתמקדים בתחום אחד, ושמים עליו את הפוקוס.

לכתיבה יש כוח אדיר – רשימה של השאיפות לשנת תשפ"ה, וכן גם כתיבת לו"ז מפורט של משימה נוספת שנרצה להוסיף לסדר היום שלנו תועיל ביותר. לא מעלימים מטרות, אלא מתקדמים ומתמידים במשימה הקטנה שספחנו לעצמנו. ברגע שנשבח את ההתקדמות בצעדים קטנים, נוכל להשיג גם את הדברים הגדולים שנשאף אליהם.

וסיכום שנה זה להודות לה' על כל מה שנתן, ולבקש על העתיד, על שנה טובה ומתוקה.

כתיבה וחתימה טובה.