יובל המבולבל: האח שנחטף והסיוט שרודף אותו בכל לילה

מראיין: "יובל, תודה שהסכמת לשתף אותנו בסיפור חייך המרתק. בוא נתחיל מההתחלה, מהילדות שלך."

יובל: "גדלתי בבית פשוט, בלי הרבה אמצעים. ילדים אחרים נהנו מצעצועים, בגדים חדשים וקייטנות, ואני תמיד חשתי את החסר. אבל דווקא המחסור הזה טיפח את הדמיון שלי והפך אותי לילד שקט ומופנם. לא תמיד הרגשתי שייך, אפילו חוויתי חרם. אבל גיליתי שדרך הצחוק וההומור אני יכול ליצור קשר עם אחרים, להרגיש אהוב ורצוי. כבר אז ידעתי שאני רוצה להיות מפורסם, כי תהילה נראתה לי כמו הדרך להיות מקובל ואהוב."

מראיין: "הדרך להצלחה לא הייתה קלה. עברת חוויות קשות בצבא, כמו טבח מערת המכפלה. איך זה השפיע עליך?"

יובל: "הטבח היה טראומה נוראית. לראות את הגופות, לשמוע את היריות ואת הצעקות, זה משהו שלא עוזב אותך. אני עדיין חולם על זה, על רגעי האימה, על הפחד לחיים. החלומות האלה מזכירים לי את המציאות המורכבת שאנחנו חיים בה, שבה כל רגע יכול להתהפך."

מראיין: "גם ההצלחה הביאה איתה אתגרים. לפני כמה שנים התפוצצה פרשה שטלטלה את עולם הבידור. היית מעורב בסמים, במסיבות, זה היה רגע מאוד קשה."
יובל: "ההצלחה פתחה בפניי עולם חדש ומפתה, עולם של מסיבות, סמים, אנשים מהברנז'ה. זה היה מסנוור, אבל גם מסוכן. נשאבתי לתוך זה, עד שנחשפתי. הסרטונים, ההודעות הקוליות, זה היה משפיל ומביך. אבל גם בתוך החושך הזה, ידעתי שהכול מהשם. זה היה מבחן אמונה קשה, אבל התפללתי וביקשתי לראות את הטוב, גם אם באותו רגע ראיתי רק חושך. היו רגעים של ייאוש, אפילו מחשבות אובדניות. אבל המשפחה שלי והאמונה שלי החזיקו אותי. הרגשתי שהשם איתי, שהוא מלטף אותי ואומר לי לא לוותר."

מראיין: "איך התמודדת ואיך הצלחת לצאת מזה?"

יובל: "שני דברים הצילו אותי. הראשון הוא מעשי החסד שעשיתי לאורך השנים, בשקט, בלי פרסום. ביקורים בבתי חולים, תמיכה במשפחות של ילדים חולים. כשהפרשה התפוצצה, כל האנשים האלה, כל המשפחות שנגעתי בהן, יצאו להגנתי. זה היה מדהים. הדבר השני הוא האמונה שלי שהשם הגן עליי. הוא רצה שאחזור לדרך הישרה, אבל לא רצה שאפסיק את השליחות שלי לעשות טוב. יום אחרי הפרשה, קיבלתי טלפון על ילד גוסס שרוצה לראות אותי. נסעתי אליו, שימחתי אותו, וזה היה רגע מכונן. הבנתי שכל מה שאני עובר זה שטויות, ושהשליחות שלי בעולם הזה היא לשמח ולהאיר. זה החזיר אותי לפרופורציות ונתן לי מטרה."

מראיין: "היום, במבט לאחור, איך אתה רואה את הפרשה הזאת?"

יובל: "אני שמח על מה שקרה. זה הוציא אותי ממעגל השקר והחזיר אותי לדרך הישרה. אני הולך היום בראש מורם, והאמונה שלי חזקה מתמיד."

מראיין: "יש עוד סיפור משפחתי כואב שנחשף לאחרונה, על אח שאולי נחטף בלידה."

יובל: "כן, זה סיפור שטלטל את המשפחה שלי כל השנים. אמא שלי הייתה לבד בלידה שלי, ועלילו עליה שהתינוק מת. רק שנים אחר כך, בעקבות תחקיר על ילדים חטופים, התחלנו לחשוד שאולי זה לא נכון. מצאנו מישהו שנראה בדיוק כמוני וכמו אחי, שנולד בדיוק שנה לפניי. אמא שלי ראתה את התמונה שלו ומיד אמרה שזה הבן שלה. נפגשנו איתו, אבל הוא לא מוכן לשתף פעולה. אנחנו מקווים שהאמת תצא לאור בקרוב. אם אראה אותו שוב, אני רק רוצה להגיד לו שאני אוהב אותו, ושלא מצפה ממנו לשנות את חייו בבת אחת, אבל לפחות שידע את האמת על עצמו."

מראיין: "זה סיפור קורע לב. בוא נדבר קצת על הקשר שלך ליהדות. גדלת בבית חילוני, אבל היום אתה מחובר מאוד לאמונה. איך זה קרה?"

יובל: "היו מקרים בצבא שכמעט נהרגתי, וזה גרם לי לחפש תשובות. מי שומר עליי? מה המשמעות של החיים שלי? התחלתי לחקור את היהדות, וגיליתי עולם שלם של משמעות ויופי. היום אני גאה להיות יהודי, להיות חלק מעם ישראל. אני מניח ציצית, נוטל ידיים, קורא קריאת שמע. זה לא תמיד קל, אבל זה ממלא אותי."

מראיין: "אתה לא חושש שהחיבור הזה ליהדות יפגע בקריירה שלך?"

יובל: "אני יודע את האמת שלי, ואני לא מוכן לחיות בשקר, גם אם זה יעלה לי במחיר. אם מפיק יגיד לי לא להכניס יהדות להופעות שלי, אני אמצא דרך לעשות את זה בכל זאת, בדרכי שלי."

מראיין: "לאחרונה עברנו תקופה קשה מאוד כעם. איך אתה רואה את זה?"

יובל: "המאורעות האחרונים היו מזעזעים. לראות משפחות שלמות נרצחות, זה שבר את הלב. אבל אני מאמין שהלקח הכי חשוב הוא האחדות. אנחנו צריכים להיות מאוחדים כעם, למרות כל המחלוקות. כל אחד צריך להיות שלם עם עצמו, ורק אז נוכל להיות שלמים גם עם אחרים. אנחנו חיים בארץ שחלמנו עליה אלפי שנים, זה נס. בואו נשמור על הנס הזה ביחד."

מראיין: "יובל, אתה ידוע באהבתך לילדים ובהופעות מלאות השמחה שלך. אבל היום אנחנו רוצים לדבר על צד אחר שלך, על המסע הרוחני שלך ועל הקשר שלך ליהדות. ספר לנו, איך גדלת?"

יובל: "גדלתי בבית חילוני לחלוטין. קידוש בשישי ובית כנסת ביום כיפור, זה בערך כל מה שהכרתי מהיהדות. אבל תמיד ידעתי שאני יהודי."

מראיין: "מה גרם לך להתחיל להתחבר יותר ליהדות?"

יובל: "היו כמה מקרים בצבא, חוויות קרובות למוות, שגרמו לי להבין שיש כוח גדול ששומר עליי. פעם כדור חלף ממש לידי בהיתקלות בלבנון, ופעם אחרת התהפכתי עם הג'יפ ויצאתי לגמרי ללא פגע. הרגשתי שמישהו שומר עליי, ורציתי להבין מי זה ומה המשמעות של כל זה."

מראיין: "ואיך המסע הזה הוביל אותך למקום שאתה נמצא בו היום?"

יובל: "זה היה תהליך הדרגתי. מאז 7 באוקטובר, חוויתי התעוררות והתחלתי להבין מה זה באמת להיות יהודי. זה לא רק עניין של דת, זה קודם כל שייכות, להיות חלק מעם ישראל, עם הנצח. זה עם סגולה, עם שאמור להפיץ אור בעולם, ואני גאה להיות חלק מזה."

מראיין: "איך הילדים שלך מקבלים את השינוי הזה שעברת?"

יובל: "בהתחלה זה היה קצת מוזר להם. אני זוכר שאחד הילדים שלי שאל אותי פעם: "אבא, מה הקטע עם הציצית?" וזה גרם לי להתחיל להניח ציצית. הסברתי לו שזה כמו לחזק את הבית אחרי סופה. העם שלנו עבר סופות נוראיות, וזה הזמן לחזק את היהדות. כל אחד מוצא את הדרך שלו לעשות את זה, ואני בחרתי בדרך הזאת."

מראיין: "האם אתה נתקל בקשיים או ביקורת בגלל החיבור שלך ליהדות?"

יובל: "בהחלט. אני זוכר שהלכתי למפיק המוזיקלי שלי עם שיר חדש, והוא אמר לי שזה נשמע קצת "דוסי". זה עצוב שכל דבר שקשור ליהדות נתפס כמשהו שלילי. פתאום גם אני רואה תגובות כמו "אלה משיחיסטים", כאילו משיח זו קללה. אני לא מתבייש בזה שאני רוצה גאולה, שאני רוצה משיח."

מראיין: "אתה לא חושש שזה יפגע בקריירה שלך?"

יובל: "אני יודע את האמת שלי, ואני לא מוכן לחיות בשקר, גם אם זה יעלה לי במחיר. אם מפיק יגיד לי לא להכניס יהדות להופעות שלי, אני אמצא דרך לעשות את זה בכל זאת, בדרכי שלי."

מראיין: "אתה מופיע הרבה עם חב"ד. איך אתה מגיב לטענות על הדתה?"

יובל: "אני לא מתעלם מהביקורת, אבל אני מתפלל שאנשים יבינו עד כמה חשוב לנו, כעם, לדבוק בתורה שלנו. פעם האשימו אותי בהדתה כי חילקתי ספרי תורה לילדים בהופעה. עניתי להם: "מה רציתם שאני אחלק, קוראן?" אני גאה במסורת שלי, ואני לא אתבייש בה."

מראיין: "מה המסר שלך לאנשים שמתלבטים לגבי הקשר שלהם ליהדות?"

יובל: "המסר שלי הוא פשוט: תהיו שלמים עם מי שאתם. אל תפחדו לחקור את היהדות, אל תתביישו בזהות שלכם. אנחנו עם מיוחד, עם סגולה, ואנחנו צריכים להיות גאים בזה."

מראיין: "תודה רבה לך, יובל, על השיחה הכנה והמרגשת הזאת. אנחנו מאחלים לך שתמשיך להאיר ולשמח, ולהיות מודל לחיקוי עבור ילדים ומבוגרים כאחד."