אני מפחד מהימים הנוראים, אולי הקב''ה יתנקם בי?

ראשית יש לזכור שהקב''ה אוהב אותנו ורוצה בטובתנו. גם מידת הדין של הקב''ה, זה חסד. הקב''ה ברא את העולם, את המותר ואת האסור וגם את העונש. גם מה שנראה לנו 'אסור ונעים', הקב''ה לא ברא את זה כדי להציק לנו, ולאמר אסור לכם! ואם 'תיפלו' תיענשו! לא!

אין אצל הקב''ה נקמה ולא כעס שהוא 'סתם' כדי לפגוע באנשים. הקב''ה כולו טובה וחסד אין סופי!

הקב''ה רוצה אך ורק את טובתנו! 'עולם חסד ייבנה'.

אמר המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל: הקב''ה חוקר כליות ולב, וזה לא לרעת האדם אלא לטובתו. הדיין, אין לו אלא מה שעיניו רואות, אבל הקב''ה הוא רואה גם את הלב את הכוונה את עומק התסכולים כאבים מצוקות מחשבות בלבולים שיש לאדם ולכן אז הגישה היא מקילה יותר.

אסור לחשוב על הקב''ה שהוא ח''ו אכזר שרוצה את רעתנו. הוא רוצה רק את טובתנו, גם הדין וגם העונש זו הטובה הגדולה ביותר! זה לא נעים, נכון לא נעים וגם קשה. אבל זו הטובה הגדולה ביותר לכן חשוב שהאדם לא ייכעס על עצמו, ולא יהיה מתוסכל מעצמו, לא קשה עם עצמו, ולא מריר עם עצמו, אלא בעיקר מעריך את עצמו אפילו אם מידי פעם הוא גם מבקר את עצמו, הקב''ה רוצה את טובת האדם!

גם מה שהוא שופט את האדם זה לטובתו כדי ליישר את המעשים ויתקיים בו 'ולישרי לב שמחה'.

התקופה שרצה לקלל בלעם הרשע את עם ישראל זה היה בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ומכיוון שהקב"ה ברחמיו לא כעס בכל אותם עשרה ימים לכן נקבעו ימים אלו לדורי דורות לימי רחמים ורצון.

גם אנו לא נכעס ולא נקפיד, ננסה  לא להיכנס למקומות רגישים שעלולים לעורר את הכעסים של האדם בתקופה הזו. נתחיל בכך שנפסיק לכעוס על עצמנו יותר מידי...

נכון שצריך האדם לעשות תשובה, ולהתחרט ממעשים שליליים שהוא עשה, אבל מצד שני 'לא להגזים'!

יש אשמה חיובית ויש אשמה רעה. אשמה חיובית היא חרטה שמניעה את האדם לפעול ולעשות. ויש אשמה 'קשה' שהיא מגבילה את האדם היא מונעת מהאדם להמשיך להתקדם לפעול ולעשות, זו אשמה שמשביתה את האדם, זו הימנעות וזה רע.

אנשים רוצים לשפר להשתפר להכין תוכניות לעתיד, זה יפה, אבל בתנאי שהאדם קודם כל 'אוהב את עצמו'! קודם כל מבין שהוא חשוב ושהוא בעל ערך, שהוא יקר וחשוב, אם האדם כך ייראה את עצמו! אז כן, הוא יכול להתקדם! אבל אם הוא רק שואף באובססיה להגיע ל'עתיד טוב' הוא לא מתקדם הוא כועס! הוא משלה את עצמו שהוא ייתקדם עוד ועוד.

אבל אם הוא כועס, מאוכזב ומיואש מעצמו, זו לא התקדמות, זו אשלייה של 'התקדמות' אבל זו דרך של האדם לעשות צעדים אחורה! זו הדרך לברוח מאחריות ולא לבחור בצמיחה.

אז  לשאוף כן – אבל עם הכרת הטוב על ההווה לא אובססיה לעתיד אלא אהבת ההווה ואהבת העתיד שניהם יחד. הנחת היסוד היא - ברכת 'שעשה לי כל צרכי' בהווה, תודה רבה על כל מה שיש לי בהווה! ואז מהמקום הזה הוא מבקש עוד.

יש לכם שאלה לרב אייל אונגר בנושא הרגיש של עולם הנפש? שלחו לו הודעה למייל  http://e0548477627@hotmail.com‏