בריאות

מלחמה, בהלה, פחד וחשש, מה יהיה?

יש מציאות מאיימת מבחוץ, אבל עלינו להוכיח לקרובים שהחשש לא משתק אותנו. הרב אייל אונגר בכמה נקודות שיאזנו את הרגשות שלנו
הרב אייל אונגר
הוספת תגובה
אא
(צילום: Motortion Films /shutterstock)

מלחמה בהלה פחד חשש, מה יהיה?

הרב אייל אונגר עונה: בואו ונלמד זווית ראייה יהודית.

לעם ישראל תמיד ישנה אמונה ותקווה, זו לא נאיביות זו תרופה מוכחת על פי כללי חשיבה מדעית.

הקב''ה מדי פעם מראה נסים לבני אדם, ובכך מראה את השליטה בבריאה.

אומר המשגיח הגאון רבי יחזקאל: אדם שהוא בריא בנפשו מספיק לו מופת אחד הוא לא צריך מופתים רבים להבין שהקב''ה שולט על הבריאה.

ביציאת מצרים עשה הקדוש ברוך הוא אותות ומופתים. בעשרת המכות ובקריעת ים סוף הוכיח את אי-נכונות טענות הכופרים, כך ניכר שהקב''ה מתערב בבריאה אבל הקב''ה גם רוצה שתהיה בחירה לעם ישראל, וכדי שתהיה להם בחירה, הוא לא עושה מופתים כל פעם מחדש, אלא רק הרבה מצוות שהם זיכרון למופתים שהיו בעבר.

עוד אומר הרמב''ן שמכוח הניסים הגלויים של שינוי הטבע אדם מכיר ב"ניסים הנסתרים" - כלומר שכל האירועים הטבעיים אצל עם ישראל הם בגדר "נס" גם כן, וכולם בגזרת עליון. כל מה שאנו רואים שהאדם זוכה באריכות ימים או הפוך זה לא בגלל ה"טבע" אלא בגלל ההחלטה של הקב''ה, אחרי שהקב''ה החליט אח''כ זה יבוא לידי ביטוי בטבע.

הרמב"ן אומר שהמצוות שניתנו זכר ליציאת מצרים מטרתן להיות עדות על האמונה והודאה לה'.

"מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם" (רמב"ן סוף פר' בא).

והנה אנו רואים הרבה צער, בשנת תשפ"ד היו הרבה כאבים, כאבים אין סופיים... ויחד עם זאת ניסים גלויים. התקיים בנו במהלך השנה: "עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד". יש פחדים יש חששות, ויש מציאות מאיימת מבחוץ.

אבל בפנים = בלב, במחשבות, זה הזמן, ללמד את עצמנו להוכיח לעצמנו להוכיח לילדים שלנו להוכיח לעולם כולו.

אנו חוששים, אנו מפחדים, אבל הפחד הזה לא משתק אותנו, הפחד לא מגביל אותנו, הפחד מניע אותנו לתפילה לאחדות. הפחד אצלנו הוא לא שיתוק אלא הוא פחד שהופך לדחף.

אנו מפחדים אנו סובלים אנו מתמודדים ואנו אמיצים ומתגברים. החוזקה היא לא האדישות!

החוזקה היא הידיעה שכן – יש אירועים מפחידים אבל אנו ממשיכים בעשייה בתוך הפחד, יש דחף בזמן הפחד. בואו ונחליט שאנו מודעים למצב מודעים לחשש אבל בנוסף לחשש ובנוסף למודעות הזו אנו גם מודעים לכח בנפש שנקרא תקווה.

אנו נעבור את התקופה הזו, הזמן הזה יעבור, השאלה היא 'איך'? האם כשהתקופה תעבור נהיה עם פחדים וטראומות...? או שנהיה עם עוצמה למרות הפחד, ועם הפחד המשכנו להיות ערכיים, עוזרים, מסייעים, תומכים חושבים על האחר... בידינו הדבר.
 

 

מסופר על רבי יהושע בן חנניה שהיה ברומי, אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי ואפילו השיער שלו מסודר יפה מאד...

הלך ועמד על פתח בית האסורים [כדי לבחון אותו]. אמר:

מי נָתַן לִמְשִׁסָּה יעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים...?

 [רבי יהושע ציטט תחילית של פסוק מישעיהו פרק מב]. 

 ענה אותו תינוק ואמר: "הֲלוֹא השם זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ"

 [התינוק המשיך את הפסוק]. אמר: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל.

והוא אמר איני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו.

ואכן כך היה! שפדו אותו בממון הרבה! ובסוף אכן היה מורה הוראה בישראל. ומי זה? רבי ישמעאל בן אלישע. הסיפור הזה מתאר את מצבם הנורא של ישראל מיד אחרי החורבן.

הרבה יהודים, גברים, נשים, נוער ואפילו ילדים מצאו את עצמם בשבי הרומאי, לא את כולם יכלו להציל כמובן. הרומאים סחרו בשבויים כסחורה חולפת וביקשו עבורם הרבה כסף.

כאשר רבי יהושע שומע על ילד מיוחד, נדיר, שעשוי להפוך ברבות הימים לאחד ממורי וממנהיגי העם הוא ממהר אל בית האסורים כדי לבחון האם באמת מדובר בילד ומיוחד. רבי יהושע עשה מבחן אמר את תחילת הפסוק והילד המשיך, אבל עדיין איך הצליח רבי יהושע לזהות שלפניו יש ילד מיוחד.

הרי הילד בסך הכל השלים את הפסוק, אז איך אמר מובטחני 'שיהיה מורה הוראה בישראל' ...?

מדובר על תקופה של אחרי החורבן, ואז היו בעם ישראל את ה'בריונים', שטענו שיש לצאת ולהילחם נגד הרומאים...

הם אמרו על עצמם שיש להם הרבה נשק והם עזי נפש, הם ראו את עצמם בצורה מעוותת, כאילו שהם עוצמתיים... ולכן הם אמרו שהם יכולים לנצח את הרומאים. מצד שני הפרושים אמרו לא! אנו צריכים להיכנע לא ננצח בסוף נפסיד הכל.

היה ויכוח גדול וחזק שפילג את העם, הבריונים שרפו את מחסני המזון כך שלא תהיה ברירה ועם ישראל יהיו חייבים לצאת לקרב נגד האויבים! הם החליטו לשרוף את כל מחסני המזון, כך שהעם כולו ייאלץ לצאת למלחמה שהפכה  למלחמת קיום והישרדות ובסוף גם הגיע החורבן.

סופה של המלחמה = בית המקדש נחרב מיליוני יהודים נהרגו, ואחרים נלקחו לגלות.

והיו כל מיני דעות ופרשנויות לאנשים, היו דעות חלוקות להסבר משמעות החורבן  היו שהסבירו בגלל אסטרטגית הלחימה הכושלת, היו שתלו זאת במלחמת האחים. כל מיני הסברים בדרכי הטבע, מדוע היה החורבן.

אבל היתה קבוצה נוספת, קבוצה שהבינה שהחורבן הגיע בגלל חטאי בני ישראל! מפני חטאינו גלינו מארצנו ובזכות המצוות נחזור לכח החזק של עם ישראל!

כאשר רבי יהושע מגיע לכניסה של בית האסורים, שם ישבו הרבה אסירים ממורמרים, הוא פותח בשאלה פילוסופית קשה מספר ישעיהו: 'מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים'? הילד לא מהסס והוא משיב לרבי יהושע את התשובה = 'הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו'.

רבי יהושע שומע ילד קטן שמצדיק עליו את הדין, מי שלא מאשים את כל העולם בכאבים שלו בתסכולים שלו, הוא לא מוצא אשמים, הוא לוקח אחריות, ואדרבה אם הוא לוקח אחריות אז גם בידיים שלו לתקן את המצב, האחריות היא גם מקור התקווה!

זה הילד עתיד יהיה להתפתח כאחד ממורי העם! לכן הוא פודה אותו, הילד שממשיך בגישה הזו, הופך לרבי ישמעאל בן אלישע.

אין ייאוש, יש תקווה! אם מפני חטאינו גלינו מארצנו, אז מפני המצוות שלנו נחזור לארצנו, בידינו הדבר. הקב''ה מוביל את האויבים והוא גם יציל את האוהבים, בידינו הדבר להתחזק ולצאת מבית האסורים, על זה אמר רבי יהושע בן חננחה: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל.

רבי יהושע בן לוי אמר על אותו ילד, הוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים כלומר שהוא שומר על נפשו ואינו בוכה ומיילל באופן שהעיניים נפוחות מבכי, ולכן הוא נקרא טוב רואי...

וכמו יוסף הצדיק בהיותו בבית האסורים מצא חן בעיני שר בית הסוהר, והיה מסלסל בשערו, לא היה נראה כשבוי באותה שעה.

לא מסלסל בשערו בגלל שהוא מחפש להיות 'יפה', לא.

אלא גם במשבר הוא שומר על כבודו, וכך הוא שומר על עצמו, כמו שאמרו חז''ל שאדם שהוא נפל ממשרה מכובדת, לא ישנה את מלבושו, כי אם כבר יש לו מלבוש מכובד, בגלל העבודה שלו, אם הוא נפל, שלא יפסיק עם הבגדים האלה, כי זה יפיל אותו עוד יותר, שיישמור על כבודו.

אמר רבי יהושע שאותו ילד הוא יפה עינים וטוב רואי הכוונה היא אנשים של תקווה.

המותג של יהודי – זו התקווה!

השם הנרדף של יהודי, אפילו שהוא נרדף – הוא תמיד עם תקווה. היהודי לא מסתכל על המצב הקשה כפי שהוא בהווה לא. היהודי מסתכל רחוק ומאמין שיש להקב''ה תכנית ארוכה, אפילו הילד הוא 'יפה עיניים' הוא רואה בעיניו את החלק היפה שבאותו המצב!

ולכן הוא טוב רואי, הוא מאמין שהמציאות הנוכחית היא כמו חבלי לידה והכנה לישועה וגאולה. אותו ילד לא אמר שהוא 'סתם' בשבי כי הרומאים באמת אנשים חזקים...לא!

אלא הוא אמר – אם נשפר את המעשים, אם נוסיף עוד כח רוחני!! אנו ננצח גם בהיבט החומרי! גם את הרומאים נכריע! אמר רבי יהושע בן לוי – הילד הזה במצב קשי, הוא בשבי, אבל הוא לא מאבד את עצמו, הוא לא מאבד את האישיות שלו.

גם אנו לומדים להרחיב מבט, לא לראות את האיומים ככח שמאיים עלינו, לא! אלא כזרז לחזק את הנפש בעוד אמונה תקווה עשייה נתינה תפילה לימוד תורה.

אומר הנביא ישעיהו: 'אתם עדי נאום השם' – מה שהוכיח את עצמו כ 3000 שנה – זו התרופה מוכחת הטובה ביותר שיש, הביטחון והתקווה. התקווה היא שורש המוכנות למאמצים ועשייה בשגרת החיים של האדם.

יש לכם שאלה לרב אייל אונגר בנושא הרגיש של עולם הנפש? שלחו לו הודעה למייל  http://e0548477627@hotmail.com‏

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי