"אחי הצית את עצמו בתוך משרד הביטחון": הסיפור המטלטל

"קוראים לי אבשלום סעידיאן, אבי סעידיאן, מבאר שבע, בן 34," הוא פותח. "אחי איציק היה בסג'עייה בצוק איתן. הוא עבר דברים לא פשוטים וחזר עם פוסט-טראומה קשה מאוד."

אבי מתאר את הרגעים הקשים לאחר שאחיו הצית את עצמו: "איציק הגיע במצב אנוש לבית חולים, למחלקת טיפול נמרץ כוויות. הבנו שהמצב מאוד מאוד קשה. היו אפילו שיחות... קשה לי להגיד את זה... על לסיים כדי שהוא לא יסבול. אבל לא ויתרנו."

מבטו מתרכך כשהוא מספר על התגייסות העם: "כל עם ישראל התאחד - חילונים, דתיים, כולם. אנשים התפללו, קיבלו על עצמם קבלות. אני למדתי בישיבה מהבוקר עד הערב, המשכנו בתפילות המוניות."

ואז, הנס: "ברוך השם, לאט לאט המצב השתפר. אחרי כמה חודשים הוא יצא מכלל סכנה. איך אפשר להסביר את זה? זה לא הרפואה, זה נס."

עיניו של אבי בורקות כשהוא מדגיש: "אנשים אומרים לי: 'זה גם הרופאים וגם השם'. לא! רק השם! שיהיה ברור - רק התורה ורק התפילות של עם ישראל מצילים. יש פה ניסים גלויים."

הוא ממשיך בהתרגשות: "היום, כנגד כל הסיכויים, הוא הולך, מדבר, אוכל, המוח תקין. דברים שלא דמיינת שיקרו. אתה מבין שהקב"ה מנהל את העולם, לא אף אחד אחר."

אבי מסכם במסר עוצמתי: "לכל המשפחות של החיילים, ולכל מי שיצא מהמלחמה עם פציעה נפשית או פיזית - תתחברו לקב"ה. תדברו איתו, תתפללו. זה הדבר היחיד שיכול לעזור, עם כל הכבוד לכל השאר."

הוא מסיים בקריאה לעם ישראל: "אם אתם רואים מישהו שעובר מצב קשה, תנו יד, עזרו. תשומת הלב הזאת יכולה להציל חיים. מילה טובה, יחס - זה עוזר לאנשים שסובלים. תנו להם את זה, ובעזרת השם, הקב"ה יברך אתכם."

בסיום הראיון, אבי סעידיאן משאיר אותי עם תחושה עמוקה של אמונה וכוח. סיפורו של איציק, דרך עיניו של אחיו, הוא עדות חיה לכוחה של האמונה ולחשיבות התמיכה הקהילתית ברגעים הקשים ביותר.