קדושת השבת מאירה גם בחשכת השבי: סיפורה של החטופה

"ביום ה-38 לשביה, כשהגיעה השבת, אגם הסתכלה למוות בעיניים וסירבה לבשל כי היא לא מדליקה אש בשבת", סיפרה מירב בראיון מצמרר. "יש לאגם ברית עם בורא עולם והיא לא מפרה אותה - גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".

מסירות נפשה של אגם על קדושת השבת מהדהדת את מסורת הדורות של עם ישראל, שמסרו נפשם על שמירת השבת בכל מצב. גם בתנאים הקשים ביותר, בחושך השבי, בחרה אגם להדליק את אור השבת בליבה ולשמור על צלם אלוקים שבה.

"אגם רעבה אבל היא מברכת על האוכל בשבי, היא נושאת עיניים לשמיים ומתפללת", הוסיפה מירב. "היא מבינה שמעבר לאוכל הגשמי הזמני שמזינים אותה, מי שמזין את נשמתה זה בורא עולם".

סיפורה של אגם מלמד אותנו על כוחה של האמונה להאיר גם ברגעים האפלים ביותר. הוא מזכיר לנו את המשמעות העמוקה של השבת כיום של התעלות רוחנית וחיבור לבורא עולם, גם בתנאים הקשים ביותר.

מירב חשפה גם את דבריה האחרונים של אגם ביומנה האישי, שנכתבו ממש לפני החטיפה: "אגם כותבת שהיא בוטחת בהשם שילווה אותה בכל צעד. עוד כתבה אגם שהיא מבקשת אהבת חינם".

דבריה של אגם מהדהדים כקריאה לכולנו - להתאחד באהבת חינם, להתחזק באמונה, ולהאיר את החושך בקדושת השבת. סיפורה המופלא מזכיר לנו את כוחה של השבת להעניק תקווה ואור גם ברגעים הקשים ביותר, ומחזק את אמונתנו בגאולה הקרובה ובשחרורם המהיר של כל החטופים.